מיעוט מעברי חצייה ונסיעה מהירה של המכוניות בשדרות בן גוריון בנתניה, שבהן נדרס רפאל אדנה בן ה-4, הופכות את השדרות למסוכנות מאוד ■ התאונה צריכה לעורר דיון גם בנוגע לתכנון העירוני בישראל, שלא אחת מסכן הולכי רגל
התאונה שבה נהרג רפאל אדנה בנתניה לפני כשלושה חודשים עוררה דיון והביאה למחאות בנוגע להתנהלות המשטרה והפרקליטות וליחס לקהילה האתיופית. ואולם, היא צריכה גם לעורר דיון על התכנון העירוני בישראל, שכדי לא לפגוע במהירות המכוניות גורם להולכי רגל לסכן את חייהם.
שדרות בן גוריון בנתניה, שבהן נהרג רפאל, הן דוגמה טובה לתכנון עוין להולכי רגל. זהו כביש מהיר שעובר באמצע שכונות מגורים. מיעוט מעברי חצייה ונסיעה מהירה של המכוניות בו הופכים את השדרות למסוכנות מאוד.
דרך בן גוריון בעיר מתפצלת בדרום מכביש החוף, ונמתחת לכיוון צפון-מערב עד להצטלבות עם רחוב בן אביב. בשטחים שנמצאים בצדי הדרך יש שכונות מגורים, פארקים וקניון עיר ימים. המהירות המותרת בכביש היא 60 קמ"ש, והמרחקים בין מעברי החצייה גדולים מאוד.
עברו לתצוגת גלריה
שדרות בן גוריון בנתניה. מנהרה או גשר הם לא תחליף למעבר חצייה מרומזר
מיטב הכתבות, העדכונים והפרשנויות, מדי יום ישירות אליכם למיילדוא"ל *אנא הזינו כתובת אימייללהרשמה
לפי הנחיות של מינהל התכנון ומשרד התחבורה, בדרכים כגון שדרות בן גוריון יש למקם מעברי חצייה בכל 300 מטר, אך לפי בדיקה שערך מתכנן התחבורה עדו קליין - המרחק בין מעברי החצייה בכביש נע בין 500 מטר לכמעט 1,500 מטר. בקטע שבו נהרג אדנה, המרחק למעבר החצייה הקרוב היה מאות מטרים. במילים אחרות, מהולכי הרגל מצופה ללכת במזג האוויר החם יותר מקילומטר, למעבר החצייה הקרוב וממנו ליעד בגדה השנייה של הכביש. במקרה כזה, יש אנשים שעשויים לקחת סיכון ולנסות לחצות את הכביש שלא במעבר חציה. תכנון כזה מתאים לכביש מהיר, שלא עובר באמצע שכונת מגורים.
לאורך דרך בן גוריון יש גם פתרונות אחרים למעבר הולכי רגל, שגם הם מתאימים לכביש מהיר ולא לעיר. אחד מהם הוא גשר הולכי רגל שיוצא משכונה שנמצאת ממזרח לכביש, על קרקע גבוהה ממנו, ולא ממדרכה שסמוכה לכביש. אחר הוא מנהרת הולכי רגל, שמקשרת שני חלקים של פארק עירוני. המנהרות נסתרות מעיניהם של הולכי רגל רבים ולכן אינן נגישות עבורם, ובגלל אופיין המסוגר הן נותנות להולכי הרגל תחושה של אי-מוגנות. על כן, מנהרה או גשר הם לא תחליף למעבר חצייה מרומזר.
בחלקו המערבי של הכביש, שקרוב לים, נמצאים קניון עיר ימים ושכונות מגורים. בצדו השני ממוקמות שכונות מגורים וכן פארק אגם החורף. בשני צדי הכביש יש תחנות אוטובוס, אך המעבר לכיוון הנגדי קשה להולכי הרגל. לכן, הולכי רגל חוצים את הכביש באזור זה לא במעברי חציה מסומנים.
עברו לתצוגת גלריה
שדרות בן גוריון בנתניה. דוגמה טובה לתכנון עוין להולכי רגלצילום: גוגל מפות
"הפסיכולוגיה משפיעה על הנהיגה"
בעבר היה נהוג לבנות דרכים עירוניות מהירות באמצע ערים, ולכן הן קיימות בערים רבות בישראל, ובהן אשדוד ורחובות. למרות זאת, אפשר עדיין לתכנן תשתיות שמתאימות להולכי רגל, שמאטות את תנועת המכוניות ומשפרות את תשומת הלב של הנהגים.
פתרונות אפשריים למצב הנוכחי הם מעברי חצייה נוספים, הצבת רמזורים, והקטנת מהירות הנסיעה. "הפחתת המהירות המותרת היא לא בהכרח הפחתת המהירות הממוצעת", מסביר אלון סיגלר, מתכנן ערים ותחבורה. "כשאתה נוסע מהר, אתה צריך לבלום ולהאיץ: כשמכונית אחת מאטה, זאת שמאחוריה מאטה עוד יותר והשלישית כבר עוצרת. ככה נוצרים פקקים. דווקא במהירות של 30 קמ"ש התנועה זורמת יותר בשעות היום, ובלילה אתה בכל מקרה לא רוצה שאנשים ייסעו במהירות.
עברו לתצוגת גלריה
שדרות בן גוריון. מרחק של מאות מטרים בין מעברי החצייהצילום: גוגל מפות
"כדי להפחית את מהירות הנסיעה של מכוניות לא מספיק לשים תמרור, אלא צריך לתכנן את המרחב. אם יש עצים לאורך הכביש, הם ממחישים לי כמה מהר אני נוסע וגורמים לי להיות זהיר יותר. כיום, דרך בן גוריון היא דרך רחבה עם אי תנועה גדול באמצע. לכן הנהגים לא נזהרים מספיק, כי הם מרגישים שזה המרחב שלהם. במילים אחרות, הפסיכולוגיה משפיעה על הנהיגה".
מעיריית נתניה נמסר בתגובה: "ציר בן גוריון הוא ציר חשוב בחלק המערבי של נתניה. ציר זה מתוכנן לכלול נתיב תחבורה ציבורי במרכז זכות הדרך, וצמתים מרומזרים נוספים. הציר כבר כולל אמצעים למיתון תנועה, כגון מערך נרחב של כיכרות וצמתים מרומזרים. בנוסף, הציר כולל כמה הפרדות מפלסיות קיימות והפרדות מפלסיות נוספות מתוכננות".