חלום מול מציאות: נאות אפק בקרית ביאליק

השבוע נתקלתי במודעת נדל"ן שמבטיחה חיים מדהימים בסביבה חדשנית. סיקרן אותי לדעת מה עומד מאחורי המודעה שהכל היה נשמע בה טוב מדי, אז יצאתי לבדוק. זה שרשור על עתיד הדיור שהמדינה מתכננת לעשורים הבאים. נתחיל עם שכונת נאות אפק בקרית ביאליק: שכונה ל- 15,000 תושבים - מההבטחות למציאות.

4,500 דירות על 1,100 דונם - איך עם צפיפות כל כך נמוכה של 4 דירות לדונם (לעומת כ-10 במרכז קרית ביאליק) מקבלים שכונת מגדלים גנרית? 60% משטח השכונה מוקצה לדרכים ושטחים פתוחים, בנוסף לשטחי החניות העיליים שנמצאים במגרשי המגורים. כל בלוק בשכונה יצא במכרז לקבלן אחד שבונה מאות דירות בבניינים מוקפים בחומות וחניות וכמובן שכל הבניינים נראים בדיוק אותו דבר.

על הנייר 30% שטחים ירוקים זה נפלא. בפועל, למעט כמה גינות כיס בין הבניינים, רוב השטחים הם buffer ירוק שמפריד את הבתים מכביש מהיר ומזוהם שמפריד בין השכונה לעיר (כביש עוקף קריות). לא בדיוק מקום מזמין לפיקניק יומולדת מול השקיעה והפקקים.

הפרסומים הבטיחו מרכזי בילוי וקניות עשירים לצד שטחים ירוקים. במציאות רק 0.6% משטח השכונה מיועד למסחר ותעסוקה. יותר סביר שנקבל סופרמרקט ופיצריה קטנה, השכונה כל כך מנותקת שאין סיכוי שמישהו ירצה לבוא לכאן במיוחד לבית קפה. גם לא גרים כאן כל כך הרבה אנשים שיאפשרו מסחר פעיל לאורך זמן.

אם משעמם בשכונה ננסה להבין איך יוצאים מכאן לכל מקום אחר. להולכי רגל יש 2 אופציות: דרך חציית מחלף או לצד בית קברות ברחוב שמוביל לכניסה אחורית של ק. ביאליק (בעתיד יבנה גשר הולכי רגל ממרכז השכונה). עם יד על הלב, מי בכלל יכול לדמיין הליכה מרצון במדבר החומות והחניות האינסופי.

מצפון וממזרח יש בריכות דגים, מדרום בית קברות (שבהדמיות הפך ליער פראי) וממערב כביש עוקף קריות שבינתיים נעקף על ידי מחסני המגורים החדשים של הקריות) - שממה מוקפת בשממה. לשכונה כ"כ מנותקת קשה לספק תחבצ יעיל. היום יש קו אוטובוס 1 לדרום העיר בתדירות של 2-3 בשעה שמסתיים מוקדם ב-21:00.

בעתיד מבטיחים שיעבור כאן קו מטרונית מקרית אתא למרכזית הקריות. לחיפה העיר הגדולה תצטרכו לעשות החלפה. אז אין תח"צ ואין מה לעשות בשכונה מזל שלכל דירה איפשרו 2 חניות. כל ביקור למרכז העיר או יציאה לעבודה יחייבו אתכם להיכנס ולצאת מאותם 2 צמתים, אז סביר שגם יהיו לא מעט פקקים.

כשאין מה לעשות בשכונה, ילדים חולמים על הוצאת רישיון ובינתיים ההורים הופכים לשירותי הסעה צמודים. בערים הגדולות ילדים בני 10 כבר הולכים לבד, רוכבים או נוסעים בתח"צ. כאן אין אפילו אוטובוס שיקח אותם לחבר או לכל פעילות שלא תהיה בצד השני של העיר.

ומה עם חוויית החיים עצמה: כל בלוק יוצא למכרז ע"י המדינה וקבלן אחד בונה שכונה שלמה עם מבנים זהים ובאיכות משתנה. הבנייה מונוטונית ולא נעימה, עוד שכונה ישראלית ללא אופי. וכל מה שבנאדם צריך נמצא במרחק נסיעה מעבר לכביש הראשי במקום אחר.

כבר מדמיין את מדור "שכונה בשבוע" במרקר. מה את אוהבת בשכונה: שבימים בלי פקקים לוקח לי רבע שעה להגיע לחיפה. ומה את לא אוהבת בשכונה: שכלום לא קרוב ובבוקר כולם יוצאים באותו זמן והיציאה מהשכונה לוקחת חצי שעה. אז למה עדיין בונים שכונות כאלה למאות אלפי אנשים?

הנה דוגמה נוספת מאור יהודה, בצמוד לקו הסגול ובלב איזור הביקוש, שכונה שנבנית על ידי שני קבלנים, עם מסחר נקודתי צמוד לגדר בסיס תל השומר שמתישהו יתפנה, אבל עד אז אנשים ישתקעו בשממה. ויש אינסוף דוגמאות לשכונות שנבנות עכשיו למיליוני אנשים שיהיו תלויים ברכב באופן מוחלט לעשרות שנים.

התכנון המודרני כולא אנשים בשכונות מנותקות עם הבטחות ציוריות ללא כיסוי במגדלים גנריים בלי טיפת עירוב שימושים. לא ניתן לנתק את איכות התחב"צ מאיכות התכנון. יש הרבה חוליות בשרשרת שחייבות לשנות גישה ולהתחיל להכיר אחת בשניה, או שנקבל עתיד אפור כמו השכונות שאנחנו בונים.

כיף לראות שהנושאים שמעניינים אותנו ב #פידתכנון מגיעים גם לרצועת הכמעט פריים טיים ב'תכנית חיסכון' של קרן מרציאנו

מוזמנים לצפות בכתבה שנולדה מהשרשור הזה על התכנון של שכונת נאות אפק ושכונות אחרות בארץ.