המרקר במדור שכונה בשבוע אתמול על גיל עמל בהוד השרון. היתרונות: בית צמוד קרקע במרכז ותחושת קהילתיות. והכישלונות: אין תחבורה ציבורית זמינה ואין מקומות בילוי או חנויות רחוב. יש אזור תעשיה שמוקף בחניות אבל לא באמת מעודד קפיצה לקפה עם חברה. שרשור שינתח למה זה ככה ומה אפשר לעשות.
בשכונה יש בעיקר בנייני מגורים וכדי לעבוד או לבלות צריך להגיע למקומות אחרים. נניח ורוצים לנסוע לעבודה, יש תחנת רכבת כ- 2 ק"מ ממרכז השכונה שכמובן נמצאת בין כבישים מהירים. אפשר לנסוע אליה ולקוות שתהיה חניה פנויה, ואם אין אז היא כבר צמודה למחלף לנסיעה מהירה לפקק הקרוב.
השכונה קטנה ומנותקת ואוטובוסים בקושי עוברים. אם הם כבר עוברים הם מחייבים כזאת סטייה ממסלול שעדיף לקחת רכב ישר לצומת עם כביש 40. הרכבת קרובה אבל הדרך מחייבת הליכה או רכיבה לצד חומות של וילות או דרך שדות בשבילי עפר נטולי צל וללא תשתית רכיבה.
אנשים הם יותר מעבודה ושינה, הם רוצים להנות או לפגוש חברות (בקיצור: לחיות). בסגול רואים את 3 הרחובות המסחריים במושבות הותיקות שמרכיבות את הוד השרון: רח' הבנים ורמתיים שמחברים לכפ"ס ורעננה ורח' סוקולוב שמחבר בין הרכבת לעירייה. לאורך הרחובות בנייני מגורים וחנויות.
הדרך למרכז לא מאוד ארוכה אבל כוללת הליכה לאורך גדרות וחומות של וילות אין סופיות. במדרכות אין כמעט עצים ושבילי האופניים לא קיימים אז רוב האנשים בדרך כלל נוסעים. ואם כולם גם ככה נוסעים אז שטחים פתוחים שיכלו להיות איכותיים נשארים חניונים (מסומנים באדום).
את רוב הכשלים אפשר לפתור עם כלים שונים: נתחיל עם תכנית הר/ 1202 להקמת שכונה חדשה עם רשת רחובות שתתחבר לשכונות הוותיקות ועם אזור תעסוקה לאורך מסילת 531. אין בה מספיק דירות חדשות אבל היא בכיוון הנכון - מגורים ותעסוקה לצד תחנות רכבת ברשת רחובות טובה, גם אם לא מספיק צפופה.
הרחובות החדשים יאפשרו נגישות גבוהה יותר לתחבורה ציבורית, דבר שיאפשר מסחר ו'נקודות עניין' שישרתו גם את שכונת גיל עמל. השכונה החדשה תאפשר תוספות בתי ספר ומבני ציבור שהיום חסרים בשכונה הוותיקה כי אין בה מספיק תושבים לשירותי ציבור ומסחר איכותי וזמין יותר.
זיהינו את הרחובות והיעדים אליהם הרבה אנשים רוצים להגיע וגילינו שהם לא כל כך רחוקים. על הנייר הכל כל כך קרוב ואין שום סיבה לקחת רכב (לא לעבודה ולא למרכז העיר), אבל כל התשתיות הקיימות אומרות בדיוק את ההפך. מדרכות ושבילים בלי צל, כמעט אפס שבילי אופניים, ועל נת"צ אין מה לדבר.
לטווח הארוך, כשרואים את הרחובות המשמעותיים, כדאי גם לבנות בהם עוד מגורים, את הוילות לאורכן להחליף בבניינים בגובה בינוני (לא מגדלים), עם חנויות קטנות או משרדים בקומות התחתונות. רוב האנשים הולכים ברחובות האלה, לכן כדאי שהבינוי יתכתב עם זה במקום להציב גדרות ומחסומים.
חייבים לפרגן לפוטנציאל של הוד השרון -דוגמא מצויינת יש ברח' רמתיים, רחוב מוצלח עם בניינים נמוכים, חנויות וכמה גינות. מרוב שהוא מוצלח ומחבר בין שכונות וערים, בטווח הרחוק, יקום תחתיו מטרו שיעצים את הפוטנציאל. מתבקש למצוא גם פתרון לטווח קצר ובינוני.
רח' רמתיים עצמו הוא המשך של רח' אחוזה המרכזי ברעננה. המרחק בו ממרכז רעננה למרכז הוד השרון הוא כמו המרחק של אבן גבירול ויהודה הלוי בת"א מקצה לקצה. כל כך קרוב אבל כל כך רחוק ועובר בין 3 רשויות. ב- 4.5 ק"מ של רחוב אין אף לא שביל אופניים אחד.
ולגבי תחבורה ציבורית - בתכניות האסטרטגיות יש נת"צ ותכניות "מהיר לעיר". ברעננה עושים הכל כדי להתנגד ובהוד השרון נית"צו בינתיים רק את החלק הדרומי של רחוב רמתיים. תדמיינו כמה הזדמנויות יפתחו לאנשים כשתהיה תח"צ רציפה מרעננה ועד לפתח תקווה הקרובה.
לא צריכים להעלים את המכוניות והחניות מהמרחב הציבורי. אבל אם זיהינו 3 רחובות משמעותיים ותחנות רכבת, לא יקרה כלום אם לפחות לידם נשנה את סדרי העדיפויות: למכוניות יש אינסוף רחובות אחרים. ממליץ לטעת שם עצים ולסלול שבילים, כי כשהכל קרוב ונגיש - אנשים יוצאים מהרכב ומשתמשים במרחב.