העיר שהכריזה על מלחמה בפקקים וכדרך פלא הם רק מתארכים

התחבורה הציבורית משתפרת ואף אחד לא טורח לעדכן את הציבור

בכל שנה המדינה צריכה לבנות חולון חדשה אבל עושה את זה כמעט ללא הצלחה

פרויקט הדגל שאמור להעביר אנשים לתחב"צ מבטיח שאנשים לא בכלל יוכלו לוותר על נהיגה

המדינה רוצה להקים קו מנצרת לחיפה אז היא הולכת להשקיע מיליארדי שקלים מכספי הציבור כדי להקים קו שלא עובר לא בחיפה ולא בנצרת. סיפור הצלחה

הכביש שמתקדם על אוטמט ומתעלם מעובדה קטנה אחת - אין בו צורך

תושבי מרכז ירושלים כבר שנים מבקשים להפוך את אגריפס לרחוב מוטה אנשים אך בעירייה חוששים לקבל החלטה שתפגע בקומץ נהגים. אבל כשבוחנים את התמונה המלאה קשה להבין איך עוד לא התקבלה ההחלטה. 90% מהאנשים שעוברים או מבלים ברחוב עושים זאת בתחבורה ציבורית או ברגל (עשרות אלפי אנשים ביום) אבל ברחוב גם נוסעות 300 מכוניות בשעה שתוקעות את כל אמצעי התחבורה. סדר עדיפויות לקוי - מאות הולכי רגל נדחקים לטובת 6 נהגים ברחוב אגריפס. תמונה: איתן שינברג * הערה: לרחוב אגריפס יש כמה חלקים, אך בפוסט זה אתי

תשתיות תחבורה נועדו לחבר בין מקומות, אז למה בישראל הן תמיד מייצרות הפרדה?

בעידן של משבר אקלים בירושלים מציעים לכרות חורשה בשביל 50 מקומות חניה ליד הרכבת הקלה

בימים אלה מתאכלסת שכונת גליל ים החדשה (4,000 דירות). השכונה ממוקמת בלב המדינה, ממש ליד תחנת הרכבת של הרצליה ואזור תעסוקה, מהגדולים במדינה. אבל יש בעיה: בשכונה יש גם 9,000 מקומות חניה ויש לה רק כניסה ויציאה אחת ישר לתוך הכביש הכי עמוס בהרצליה. יש עוד עשרות שכונות בלון שמבטיחות לכולנו שניתקע עוד שעות ארוכות בפקקים, בלי אפשרות לפתח חלופות ראויות. שכונת 'בלון גליל ים' מאלצת את כל התושבים לנהוג לכל מקום גליל ים היא שכונת מגורים פרברית ישראלית שדומה לאינספור שכונות חדשות שנבנו ונבנ

לפני שבוע נתקעתי כמו כולם בפקקים ארוכים לארוחת חג שבועות בשרון, נסיעה של 30 ק"מ נמשכה שעתיים. זה קורה כי לפני כמה עשורים, בתקופה בה לא...

רשויות מקומיות יכולות לשפר את התחב"צ גם בלי סמכויות

כשתמ"א 38 פוגשת רשת רחובות מקוטעת וללא העדפת תחבורה ציבורית, קשה להתפלא שיש פקקים

קרית הממשלה - המקום בו נהגים מקבלים החלטות שמשפיעות על החיים של כולנו

שיכון ל' היא שכונה קטנה ולא צפופה במיוחד בצפון תל אביב, על יד חוף הים ופארק הירקון. היא נמצאת במרחק הליכה לתחנת הרכבת ויש ממנה אוטובוסים לכל מקום בעיר ולרוב המדינה. על אף נתוני הפתיחה המצויינים אין בשכונה רחובות, רק מגרשי חניה, והיא מוקפת בשלושה כבישים מהירים שבכל אחד מהם שבעה נתיבים (או יותר). בתמונה למעלה: מימין נמצאת דרך נמיר שמחברת את חיפה לתל אביב ומשמאל זה רחוב לוי אשכול שמאפשר גישה לשכונת המגורים הקטנה. מדרום נמצא רחוב ש"י עגנון שמשמש גם הוא בסך הכל עוד דרך גישה לשכונה

השבוע התפרסם שעיריית תל אביב דחתה את הפיכת רחוב פלורנטין למדרחוב למועד לא ידוע. בעירייה טוענים שעומס העבודות מקשה על הנהגים בעיר ולכן זה לא הזמן להפוך את הרחוב המסחרי הראשי של השכונה למוטה אנשים. זה יהיה פוסט קצר על השכונה הכי הליכתית בעיר שגם היא נופלת קורבן למקבלי החלטות שמדמיינים מצוקת חניה גם במקומות בהם היא לא קיימת. ברחוב פלורנטין פועלים מעל 50 עסקים מקומיים: סופרמרקטים מכל הגדלים, מסעדות ובתי קפה, מרפאות, טמבוריות, וטרינרים וחניות לחיות מחמד ועוד מגוון חנויות ייחודיו

לאחרונה נמנע עוול תכנוני שאם היה יוצא לפועל היה גורם להתייקרות מסיבית של בניית מעונות הסטודנטים החדשים בת"א לצד פגיעה בהליכתיות במרחב הציבורי והנצחת העדיפות לרכב הפרטי. זה סיפור על מקבלי החלטות שבטוחים שכולם נוהגים לכל מקום גם אם אין להם רכב. ויש מקום לאופטימיות: דעתם לא התקבלה. הדמיה למעונות הסטודנטים ברחוב עטרות 16, תל אביב. אדריכלית: רבקה זנגורי לפני שבועיים אישרה הוועדה המקומית בתל אביב תכנית בניה למעונות סטודנטים ברמת החייל: כ-40 דירות לסטודנטים ו-2 מעונות יום עבור המשפח

לא מעט אנשים אומרים שעד שלא תהיה תחבורה ציבורית טובה הם לא יכולים לוותר על הרכב - על הדרך הם מתנגדים לכל פרויקט שבא לשפר את התחבורה הציבורית

בתחנת רכבת ומסוף סבידור עוברים יותר מ-100 אלף משתמשי תחבורה ציבורית כל יום. במסוף גם יש 600 חניות לרכב פרטי במחיר הנמוך מכרטיס חופשי יומי.