במאי 2023 דרסה נהגת את רפאל אדנה ז"ל (בן 4) שחצה את רחוב בן גוריון בנתניה, אירוע שיש הטוענים לגביו שהוא היה "תאונה בלתי נמנעת". כשבוחנים את זירת התאונה אי אפשר שלא להגיע למסקנה שאם הכביש היה מתוכנן לאנשים ולא למכוניות, גם את התאונה הנוראית הזו אפשר היה למנוע, לצד רבות אחרות.
בן גוריון הוא הרחוב המפריד את נתניה מהים וכפי שאפשר לראות בתמונה לאורך הרחוב אין כמעט מקומות מיועדים לחציית הולכי רגל. במקטע בו התרחשה התאונה, המרחק בין מעברי החציה עומד על 900 מטרים, כך שאם אתם נמצאים בפלנטריום שנמצא ממש ליד העיגול האדום בתמונה למטה אתם נדרשים ללכת מאות מטרים בשמש או בגשם כדי להגיע לנקודה שנמצאת ממש מעבר לכביש. אלפים מתושבי נתניה נאלצים לבחור כל יום אם להסתכן בדרכם אל הים או לצאת למסעות ארוכים, רק כדי שכמה מכוניות יוכלו להגיע 2 דקות מהר יותר אל היעד.
על הדשא שנמצא על אי התנועה באזור התאונה יש סימנים שמעידים שהולכי רגל רבים חוצים את הכביש למרות שאין שום מעבר חצייה בסביבה. העצים שנטעו לאורך רחוב בן גוריון הם דקלים שלא יכולים לעשות צל וביום שמש רותח מי הבנאדם שילך מאות מטרים (תוספת של עשר דקות לפחות) רק כדי להגיע לחצות את הכביש?
בנסיון למצוא את האחראים לתאונה יש שמאשימים את הולכי הרגל שחצו שלא במעבר חציה ויש צדק בדבריהם, אבל הדיון כאן הוא לא על התאונה שקרתה, אלא על התאונות שעוד אפשר למנוע. הולכי רגל הם לא מכוניות, והם רוצים וצריכים לבחור בדרך ההליכה הנוחה והקצרה ביותר שניתן. מילא בעירייה היו דואגים להצללה ולסיבות לצעוד לאורך הרחוב (חזיתות מסחריות או טיילת נעימה), אך מכיוון שמדובר על מקום שומם שגם בלשון העירייה מכונה 'ציר' ולא רחוב, חלק גדול מהאנשים מוכנים לקחת את הסיכון.
איזו סיבה יש להפריד בין מרכז העיר לחוף הים עם שני כבישים מסוכנים המעודדים נסיעה מהירה ופוגעים בבטיחות ובאיכות חייהם של הולכי הרגל בעיר? נראה שבעירייה מעדיפים לקצר את זמני הנסיעה לנהגים ממהרים, גם אם זה בא על חשבון הולכי הרגל הפגיעים.
בערים רבות בעולם הבינו שאם מורידים את מהירות הנסיעה בעיר ל- 30 קמ"ש הסיכוי לתאונות קטלניות פוחת משמעותית. ברחוב בן גוריון המהירות המותרת היא 60, וביחד עם מיעוט מעברי החציה מאותתים לנהגים שהם יכולים לתת גז כי הם בטוחים, אבל מי שנפגעים הם הולכי הרגל השקופים (יכול להיות שחלקם הם אפילו הילדים של אותם הנהגים). יש אנשים שחושבים שאם יאפשרו לנהגים לנסוע על 60 הם יגיעו מהר יותר ליעדם, אך הם שוכחים שבעיר יש צמתים ולפעמים הכבישים עמוסים, כך שבפועל הנסיעה איטית יותר (גם אם במקטעים קצרים אפשר להאיץ עד הרמזור הקרוב). בפועל, כשכולם נוהגים על 30 התנועה זורמת יותר כי יש פחות עצירות.
יש הרבה דרכים להאט את התנועה ולמנוע תאונות ברחובות עירוניים. אפשר להתחיל בהוספת נקודות חציה במקומות בהם אנשים רוצים לחצות את הכביש ואף נהג לא יפגע. אם יהיו יותר מעברי חציה וצמתים, לנהגים לא תהיה ברירה אלא להאט, רק מחשש שמאחד הצמתים תצא מכונית. חלופה נוספת היא הוספת רמזור שיחייב עצירה ויאפשר להולכי רגל לחצות בבטחה. בתמונה למטה סימנתי את המקומות ההגיוניים להוסיף בהם מעברי חציה, מקומות שנמצאים ליד שבילים וכניסות לבנייני מגורים.
נתניה לגמרי לא לבד. בכל מקום שתסתכלו תוכלו לראות שיש כבישים רחבים בלי סיבה, שכל מטרתם להזרים תנועת מכוניות. אנשים שגרים לצד הכבישים יאלצו להסתדר עם שאריות או להסתכן בדריסה מתמדת. הנה דוגמא מירושלים ועוד אחת מרחוב לוי אשכול בתל אביב:
בעיתון הארץ כתבו על הנושא ניר חסון ונעמה ריבה וגם בדה מרקר כתב על זה דניאל שמיל.
אפשר להגיד שהתאונה היא "בלתי נמנעת", אבל עדיף ומומלץ גם להסתכל על העיר מחוץ לשמשת המכונית ולגלות שמעבר לפקקים וחניות יש גם אנשים שרק רוצים לחיות וללכת לים.
מספיק לקרוא את התגובה המכעיסה של עיריית נתניה לכתבה בדה-מרקר כדי להבין שההעדפה הפושעת למכוניות על פני אנשים חייבת להשתנות לפני שעוד אנשים יאבדו את חייהם סתם בלי סיבה.
סוף.
מוזמנות ומוזמנים להצטרף לדיון בטוויטר:
וגם להירשם בתחתית העמוד לניוזלטר שלי כדי להישאר מעודכנים כשפוסט חדש עולה לאוויר.