עד לפני כמה שנים ברחוב צ'לנוב כמעט ולא היו מדרכות, לא עברה בו תחבורה ציבורית, ולאורכו היו המון מבנים גדולים ונטושים. הרחוב שימש בעיקר...

הכביש שמתקדם על אוטמט ומתעלם מעובדה קטנה אחת - אין בו צורך

תושבי מרכז ירושלים כבר שנים מבקשים להפוך את אגריפס לרחוב מוטה אנשים אך בעירייה חוששים לקבל החלטה שתפגע בקומץ נהגים. אבל כשבוחנים את התמונה המלאה קשה להבין איך עוד לא התקבלה ההחלטה. 90% מהאנשים שעוברים או מבלים ברחוב עושים זאת בתחבורה ציבורית או ברגל (עשרות אלפי אנשים ביום) אבל ברחוב גם נוסעות 300 מכוניות בשעה שתוקעות את כל אמצעי התחבורה. סדר עדיפויות לקוי - מאות הולכי רגל נדחקים לטובת 6 נהגים ברחוב אגריפס. תמונה: איתן שינברג * הערה: לרחוב אגריפס יש כמה חלקים, אך בפוסט זה אתי

תאונה "בלתי נמנעת" ברחוב בן גוריון יכולה הייתה להימנע אם היו מתעדפים אנשים על פני נהגים

תשתיות תחבורה נועדו לחבר בין מקומות, אז למה בישראל הן תמיד מייצרות הפרדה?

בשבוע שעבר נהג דרס ילד בן 3 בירושלים, ובמזל הילד לא נהרג. התאונה קרתה ברח׳ מיכאל אבי-יונה, רח׳ לא ראשי במיוחד עם מעט רכבים, אך הוא בנוי כמו כביש מהיר שמעודד נסיעה מהירה ומסכנת חיים. פוסט קצר על רחוב לא בטוח, שבתכנון נכון אפשר היה להעביר בו אותה כמות רכבים גם בלי לסכן ילדים. כצומת הרחובות אבי יונה ופררה - מקום מועד לתאונות. תמונה: Simplex Mapping הערה קטנה לפני שממשיכים: הסרט של התאונה מסתובב ברשת אבל בחרתי לא לשתף אותו כאן, כדי לשמור על פרטיותו של הילד. כמו בהרבה רחובות, גם כ

קרית הממשלה - המקום בו נהגים מקבלים החלטות שמשפיעות על החיים של כולנו

שיכון ל' היא שכונה קטנה ולא צפופה במיוחד בצפון תל אביב, על יד חוף הים ופארק הירקון. היא נמצאת במרחק הליכה לתחנת הרכבת ויש ממנה אוטובוסים לכל מקום בעיר ולרוב המדינה. על אף נתוני הפתיחה המצויינים אין בשכונה רחובות, רק מגרשי חניה, והיא מוקפת בשלושה כבישים מהירים שבכל אחד מהם שבעה נתיבים (או יותר). בתמונה למעלה: מימין נמצאת דרך נמיר שמחברת את חיפה לתל אביב ומשמאל זה רחוב לוי אשכול שמאפשר גישה לשכונת המגורים הקטנה. מדרום נמצא רחוב ש"י עגנון שמשמש גם הוא בסך הכל עוד דרך גישה לשכונה

הכביש שנסלל למרות שהבדיקות הראו שאם לא ייסלל התנועה תזרום טוב יותר