top of page

אגריפס - הרחוב שהחליט לא להחליט

עודכן: 28 באוג׳ 2023

תושבי מרכז ירושלים כבר שנים מבקשים להפוך את אגריפס לרחוב מוטה אנשים אך בעירייה חוששים לקבל החלטה שתפגע בקומץ נהגים. אבל כשבוחנים את התמונה המלאה קשה להבין איך עוד לא התקבלה ההחלטה.


90% מהאנשים שעוברים או מבלים ברחוב עושים זאת בתחבורה ציבורית או ברגל (עשרות אלפי אנשים ביום) אבל ברחוב גם נוסעות 300 מכוניות בשעה שתוקעות את כל אמצעי התחבורה.


סדר עדיפויות לקוי - מאות הולכי רגל נדחקים לטובת 6 נהגים ברחוב אגריפס. תמונה: איתן שינברג

*הערה: לרחוב אגריפס יש כמה חלקים, אך בפוסט זה אתייחס רק לחלקו המרכזי, בין רחוב כל ישראל חברים, עובר דרך רחוב הרב ישראל ברוך עד לרחוב שערי צדק. זה החלק המרכזי של הרחוב בו נמצאים מירב הולכי הרגל וסגירתו לתנועת מכוניות ואוטובוסים תהיה בעלת ההשפעה הקטנה ביותר על התנועה הממונעת באזור, כפי שאראה בהמשך.


מיקום מרכזי ונגיש


רחוב אגריפס נמצא ממש ליד שוק מחנה יהודה במרכז ירושלים. יעד פופולרי במיוחד ונגיש, אליו מגיעים אלפי אנשים מדי יום בתחבורה ציבורית, מבקרים מכל רחבי ירושלים וגם תיירים ומבקרים מערים רבות בישראל. מעטים האנשים שמגיעים אליו ברכב פרטי. רחוב אגריפס משמש מעין המשך של השוק והנגישות אליו נוחה בדיוק כמו אל השוק.

מפת קווי האוטובוס שעוברים באגריפס

הרחוב נמצא במיקום הכי מרכזי ונגיש בירושלים. תחנת הרכבת והתחנה המרכזית נמצאות במרחק הליכה, מצפון לרחוב עוברת הרכבת הקלה (הקו האדום) וממזרח מוקם בימים אלה הקו הכחול שעובר במרכז העיר.


ברחוב עוברים גם עשרות אוטובוסים שמגיעים כמעט לכל מקום בירושלים. בקיצור, רחוב עם הרבה פעילות וגם נגיש בטירוף ולכן הוא מושך מבקרים רבים מכל רחבי העיר.



איך אנשים מגיעים לרחוב אגריפס?


רוב מוחלט של המבקרים עושה את זה בתחבורה ציבורית


לפני כמה שנים בעיריית ירושלים ערכו סקר מבקרים בשוק מחנה יהודה, וזאת כדי לבדוק איך אנשים מגיעים לאזור, 88% מהירושלמים שמגיעים לשוק עושים את זה ברגל או בתחבורה ציבורית ורק 12% מגיעים ברכב. הרוב הגורף, כך לפי הסקר, מגיע ברגל. מאז נערך הסקר עברו כמה שנים, אך הנתונים שמספק משרד התחבורה מעידים על מגמות דומות.

מתוך סקר מבקרים בשוק מחנה יהודה מלפני כמה שנים

על פי נתוני משרד התחבורה, בכל שעה עוברים ברחוב כ-50 אוטובוסים עם 2,000 נוסעים. לכיוון מערב יש נת"צ עם מצלמות אכיפה ולכן המסלול לאוטובוסים פנוי יחסית, אך כשהם נוסעים לכיוון מזרח הם נאלצים להיתקע בפקק בגלל 300 רכבים שעומדים על הכביש או מחפשים חניה. על פי התמרורים יש נת"צ לשני הכיוונים אבל כשהאכיפה קיימת רק לכיוון מערב, אז הנוהגים למזרח מתעלמים מהבקשה. 3 התמונות כאן למטה מציגות את המצב בשעה 7 בבוקר, אך הן נשארות די יציבות לאורך רוב שעות היום. אל נוסעי האוטובוסים צריך להוסיף גם את אלפי משתמשי הרכבת הקלה שמגיעים מתחנת "מחנה יהודה" ברחוב יפו הסמוך.

שימו לב בתמונות מטה איך מספר רכבים מצומצם יכול לתקוע אלפי אנשים באוטובוסים בפקקים מיותרים. הרכבים מפריעים לזרימת התנועה בשלושה אופנים:

  1. לאורך רחוב אגריפס יש 50 מקומות חניה בצד הדרומי של הרחוב. כשנהגים מחפשים חניה הם כמעט אף פעם לא מוצאים ולכן נאלצים לעמוד באמצע הנתיב בדאבל פארקינג. אם אוטובוס מנסה לצאת לעקיפה אז הוא יתקע את תנועת התחבורה הציבורית גם בכיוון הנסיעה השני, וכך מאות נוסעים מבינים שנהג אחד ברכב פרטי מקבל עדיפות שתוקעת אותם בפקק מיותר.

  2. לפעמים רכבים עוצרים לכמה דקות כדי לאסוף נוסעים ולפעמים רק לרגע, אבל כשכמה עשרות מכוניות עוצרות ברחוב כל שעה, זה תוקע 50 אוטובוסים שלא מגיעים בזמן לאסוף את הנוסעים גם בתחנות שרחוקות מהרחוב.

  3. אוטובוס אחד עם 50 אנשים הוא באורך של 3 מכוניות עם שלושה אנשים. בזמן שחמישה נהגים חוצים רמזור ירוק יכלו לעבור 100 אנשים לפחות.


שימו לב איך מספיקה כמות קטנה מאד של נהגים שצריכים לעצור רק לדקה או שניים בשביל לגרום לבעיה שמשפיעה על עיר שלמה - האוטובוסים ברחוב אמורים להספיק להגיע לעוד עשרות תחנות ברחבי העיר, אבל הם לא יכולים להגיע בזמן בגלל שנהג עצר "רק לרגע" לקנות משהו בפיצוציה.


הולכי רגל

בישראל לא נהוג לבצע ספירות של הולכי רגל ולכן קשה להעריך כמה מהם יש ברחוב, אבל הנה כמה תמונות שיביהרו שמדובר בכמויות נכבדות:

לאורך מקטעים שלמים ברחוב, המדרכות הן צרות (פחות מ-3 מ') ונטולות צל. דמיינו איזה כיף יהיה אם במקום כמה חניות היו נוטעים עצים או מוסיפים ספסלים כדי שיהיה לאנשים מקום לעצור. ואם להולכי הרגל לא קשה מספיק ברחוב, אז כמובן שיש גם דוכן פיס בנקודה הכי צפופה על המדרכה, כי מי צריך ללכת אם אפשר להמר?

רכב פרטי

לרחוב אגריפס מגיעים גם ברכב פרטי, אך כשמסתכלים על כל היתר מבינים שהם רק אחוז קטן מאד ממשתמשי הרחוב, ולמרות מספרם הזעום הם מקבלים את העדיפות בכל מקום. בשביל 50 מקומות חניה ויתרו על עצים וספספלים ועל מקומות לעצירה בטוחה של משאיות. 50 מקומות לא יכולים להספיק עבור כל מי שמגיע לרחוב כך שבהתחשב במצב הם בעיקר מייצרים הפרעה. נהגים מנסים את מזלם למקרה שתהיה חניה ולכן מאריכים את מסלול הנסיעה בגלל שהם תקועים בפקק שהם בין הגורמים לו. מילא אם החניות היו מוגבלות בזמן, אז הן באמת יכלו לשרת כמות גדולה יותר של נהגים, אבל זה לא המצב ולכן הן בעיקר מהוות מטרד.

חניונים בתשלום באזור אגריפס

יש בסביבה חניונים רבים, הם אומנם לא בחינם כמו החניה ברחוב, אך הם מאפשרים מציאת חניה מהירה בלי לחסום את התנועה. אם העירייה רוצה היא יכולה להגיע להסדרים עם בעלי החניונים, כך שהם יהיו במחירים זולים יותר. יש גם עוד רחובות בסביבה עם חניות בכחול לבן, 50 החניות ברחוב לא תורמות כלום למצאי החניה הקיים. בזמן שנהגים מסרבים לשלם על חניה, הולכי הרגל והתחבורה הציבורית משלמים בזמנם, ולפעמים גם בחייהם, כפי שמעידה כמות התאונות הגדולה ברחוב.


העדפה של 300 נהגים ברחוב על חשבון אלפי אנשים מאד מסוכנת


בין השנים 2019-2022 דווחו למשטרה מעל עשר תאונות דרכים, רובן הגדול במעורבות הולכי רגל, כולל פצועים קשה (העיגולים האדומים בתמונה מעידים על פגיעה קשה), וזאת בנוסף לכל התאונות הקלות שלא מדווחות למשטרה אך בהחלט פוגעות באיכות החיים. הסיבה לכך ברורה, יש ברחוב הרבה מאד הולכי רגל, ומכיוון שהמדרכות צרות הם נאלצים לחלוק את הרחוב עם מאות מכוניות עם נהגים עצבניים שעומדים בפקקים (שהם בעצמצם מייצרים).

תאונות דרכים שדווחו למשטרה בין השנים 2019-2022. מקור: למ"ס

ואם כל זה לא מספיק, בעוד כמה שנים יצטרפו לבלאגן עוד כמה מאות מכוניות. בסמוך לרחוב מקימים עכשיו מגדלי מגורים עם 300 מקומות חנייה פרטיים בפרויקט יקר ולא סביר, ממש על תחנת הרכבת הקלה. אם בעתיד יוחלט לסגור את הרחוב לתנועת רכבים ייתכן ויצטרכו לאפשר מעבר לאותם אנשים שגרים במגדלים שיקומו.

כולם רוצים מקום ברחוב


ברחוב מסחרי פעיל יש מסעדות שרוצות להוציא שולחנות, אנשים צריכים מקום ללכת, ונדרש גם מקום לתחנות אוטובוס ולחניות, וגם שבילי אופניים הופכים למבוקשים, ואי אפשר גם בלי מקום לעצירת משאיות. נוסף לכל זה צריך גם מקום לנתיבי נסיעה עבור הרכב הפרטי והתחבורה ציבורית. אם היינו מכניסים את כולם היינו צריכים רחוב ברוחב 60 מטרים, אבל הרוחב של אגריפס במקומות הצרים עומד על 13 מ' בלבד.


מכיוון שהרחוב צר אבל מייצר המון ביקושים העירייה נדרשת לקבל החלטה איך לנהל את הביקוש. כשלא מחליטים נוצרים פקקים וקורות תאונות.

איך הופכים את אגריפס לסיפור הצלחה?

בעירייה חוששים להוציא את המכוניות מרחוב אגריפס, כנראה מחשש לפגיעה בלתי מידתית בנהגים, אבל כשמתסכלים על רשת הרחובות באזור אפשר לראות שגם אם יסגרו 500 מ' ברחוב אגריפס, לנהגים יש עשרות חלופות בכל הרחובות המסומנים באדום, שהבולט בהם הוא רחוב בצלאל הסמוך. אם נסגור רחוב אחד עמוס ולא זורם לתנועת רכבים, כולם יהיו מרוצים, גם הנהגים שיבלו פחות זמן בפקקים ברחוב העמוס ממילא וגם (ובעיקר) הולכי הרגל הרבים.

בעירייה חוששים לסגור רחוב קטן למכוניות למרות שיש הרבה חלופות

בלוינסקי כבר הבינו שהסגירה למכוניות שדרגה את הרחוב


מעבר לשמירה על חיי הולכי הרגל ועל כבודם, גם העסקים הרבים ברחוב ירוויחו המון. בתל אביב הפכו את רחוב לוינסקי בשכונת פלורנטין למדרחוב לפני כמעט 4 שנים. לא רק שלא נוצרו פקקים, גם העומסים שהיו באזור די נעלמו. העסקים ברחוב מדווחים על עלייה של 15% ברווחים, ודי קל להסביר את הסיבה: בתמונה למטה אפשר לראות איך שני רכבים חונים מנעו מעשרות אנשים לעצור ולבלות ברחוב ועל הדרך לספק עבודה לעסקי השכונה.

להפיכת רחובות למדרחובים יש השלכות, חלקן לא תמיד חיוביות, כמו עליית מחירי הנדל"ן ושינוי תמהיל העסקים, אבל כבר היום העסקים ברחוב אגריפס והשוק משתנים והופכים למוקדי בילוי. התהליך כבר קורה, גם ללא קשר לסגירת הרחוב. בעירייה יכולים להגדיר את תמהיל העסקים הרצוי, או לדאוג לשכירות ברת השגה כדי לעודד גם אוכלוסיות פחות אמידות לחיות ולפתוח עסקים ברחוב. בלוינסקי אפשר לראות חנויות תבלינים ותיקות לצד בתי קפה וברים, ולכולם יש מקום.



להוריד את המכוניות ברחוב זה פשוט, וההשלכות לכך יהיו קטנות וכמעט לא מורגשות, כי בכל זאת מדובר על מספר משתמשים שבטל בשישים ביחס להולכי הרגל ומשתמשי התחבורה הציבורית. לעומת זאת, אם נוציא את הולכי הרגל העסקים ברחוב יקרסו כי בסופו של דבר האנשים הם שמשלמים בקופה ולא המכוניות.


לאן תלך התחבורה הציבורית?


לעומת המכוניות, להסטת התחבורה הציבורית יהיו השלכות קצת יותר כבדות, על הרחוב עצמו וגם ברחובות הסמוכים ולכן לכך נדרש תכנון מקיף ובחינה מדוקדקת של כל קווי האוטובוס שעוברים ברחוב. יתכן ואת חלקם אפשר לצמצמם ולהסיט למקומות אחרים כבר היום, מה שישאיר אותנו עם 20-40 אוטובוסים שעוברים ברחוב כל שעה. אם הם יוותרו ברחוב, לא יהיו פקקים וגם ההשלכות השליליות על הולכי הרגל ברחוב יהיו מצומצמות. לצעוד לצד פקק מזוהם זה לא נעים ודי מסוכן, אבל כשברחוב עובר רק אוטובוס כל שתי דקות, ההפרעה היא מינורית, אך חזון המדרחוב לא יתגשם. בכל מקרה, בעוד כמה שנים יפתח הקו הכחול שעובר ברחוב קינג ג'ורג' הסמוך, מה שיצמצם משמעותית את מספר האוטובוסים שעוברים היום באגריפס.


יש אפשרות נוספת, היא לא מושלמת אך בעיני היא עדיפה בהרבה על המצב הקיים. הרכבת הקלה נמצאת במרחק 3 דקות הליכה מרחוב אגריפס, ואלפים עושים את המסלול הזה מידי יום. מכיוון שבדרך יפו יש רכבת קלה ואין מקום לאוטובוסים, אפשר להעביר את התחבורה הציבורית לרחוב בצלאל שנמצא במרחק 270 מ' מדרום. אם בעירייה יטעו עצים בדרך ממנו לאגריפס, אז בהליכה קצרה אפשר להגיע לאוטובוס תוך 5-6 דקות. אם זה עדיין רחוק, אז חלק מהקווים יכולים לעבור גם ברחוב עליאש והקצה המזרחי של אגריפס, ממזרח לרחוב כל ישראל חברים.

על פי ספירות המתפרסמות באתרי המידע של משרד התחבורה, ברחוב בצלאל יש תנועה ערה של רכבים, אבל עם תכנון רמזורים נכון אפשר להכניס ברחוב הקיים גם נתיב תחבורה ציבורית, ואז הפגיעה שבהסטת הקווים מבצלאל תתאזן על ידי תחבורה ציבורית מהירה ויעילה, כך שכולם יכולים להרוויח מהשינוי המוצע.

העירייה כבר עשתה כמה פיילוטים לסגירת הרחוב - אחת לכמה חודשים (באירועים מיוחדים) אגריפס הופך למדרחוב, והאנשים מגיעים בכמויות. כבר היום הולכים ברחוב המוני אנשים, איזה כיף יהיה להם אם בעירייה ידעו לדאוג להם כמו שהם מגוננים על מספר מצומצם של נהגים.

בשנת 1983 עיריית ירושלים סגרה את רחוב בן יהודה לתנועת רכבים פרטיים. בן יהודה היה משמעותי יותר ברשת הדרכים, כפי שאפשר לראות בתמונה, הרבה יותר מאשר רחוב אגריפס המקומי. גם אז היו חששות לפני הביצוע. הנהגים חשבו שזאת פגיעה לא מידתית, וגם העסקים חשבו שהם יקרסו בלי הכביש. 40 שנים אחרי, מי בכלל זוכר שפעם נסעו שם מכוניות. האם יש אדם אחד בעיר שחושב שצריך לבטל את המדרחוב כדי להזרים עוד כמה מכוניות?


לסיכום


ברחוב אגריפס עוברים המוני אנשים, ורק אחוז קטן מהם עושה את זה ברכב פרטי. למרות הנתונים, בעירייה בוחרים לאפשר לכולם להשתמש ברחוב בצורה לא מנוהלת, וכך נוצר מצב שכביכול הרכבים הפרטיים מקבלים את העדיפות, אך בשורה התחתונה גם הם סובלים מהפקקים (שהם מייצרים) ומהסכנה שהם עלולים לפגוע ברוכב אופניים או בהולך רגל שנאלץ לרדת לכביש (כי המדרכות צרות מלהכיל). אם למרות כל זה בעירייה עדיין חוששים, הם תמיד יכולים לעשות פיילוט של סגירת הרחוב למכוניות רק בסופי שבוע כשהתחבורה הציבורית ממילא לא פעילה.


יש הרבה דרכים לטפל ברחוב אגריפס, חלקן מהפכניות יותר (מדרחוב) וחלקן פחות (לשמור על האפשרות למעבר תחבורה ציבורית), אבל מכל האופציות שיש על השולחן, האפשרות של לא לעשות כלום היא הגרועה מכולן.

אני רוצה להודות לשרון לוינסון, איתמר שחר, אייל השקס ולירושלמים נוספים על הסיוע בכתיבת הפוסט, פעילים ירושלמים שמנסים להפוך את מרכז העיר למותאם יותר עבור כלל התושבים (אלה שהולכים וגם אלה שנוהגים). כאן אפשר לראות את המסמך שכתב אייל השקס ומזמין אתכם לחתום על עצומה לשדרוג והצלה של רחוב אגריפס.


בהקשר הזה חשוב לציין שבזכות ירושלמים נחושים נמנעו אסונות תחבורה גדולים שהיו הורגים כל אפשרות להליכתיות ברחוב, ובינהם המאבק המוצלח לביטול חניון של 700 מקומות חניה ממש מתחת לרחוב אגריפס, שאם היה יוצא לפועל היה גורם לנזק בלתי הפיך ותוקע את הרחוב ואת התחבורה הציבורית בפקקים לא נגמרים.

מוזמנות ומוזמנים להירשם לאתר בתחתית העמוד כדי לקבל עדכונים על פוסטים חדשים


אפשר גם להצטרף לדיון על רחוב אגריפס בטוויטר:


コメント


bottom of page