עד לפני כמה שנים ברחוב צ'לנוב כמעט ולא היו מדרכות, לא עברה בו תחבורה ציבורית, ולאורכו היו המון מבנים גדולים ונטושים. הרחוב שימש בעיקר...

תושבי מרכז ירושלים כבר שנים מבקשים להפוך את אגריפס לרחוב מוטה אנשים אך בעירייה חוששים לקבל החלטה שתפגע בקומץ נהגים. אבל כשבוחנים את התמונה המלאה קשה להבין איך עוד לא התקבלה ההחלטה. 90% מהאנשים שעוברים או מבלים ברחוב עושים זאת בתחבורה ציבורית או ברגל (עשרות אלפי אנשים ביום) אבל ברחוב גם נוסעות 300 מכוניות בשעה שתוקעות את כל אמצעי התחבורה. סדר עדיפויות לקוי - מאות הולכי רגל נדחקים לטובת 6 נהגים ברחוב אגריפס. תמונה: איתן שינברג * הערה: לרחוב אגריפס יש כמה חלקים, אך בפוסט זה אתי

בימים אלה מתאכלסת שכונת גליל ים החדשה (4,000 דירות). השכונה ממוקמת בלב המדינה, ממש ליד תחנת הרכבת של הרצליה ואזור תעסוקה, מהגדולים במדינה. אבל יש בעיה: בשכונה יש גם 9,000 מקומות חניה ויש לה רק כניסה ויציאה אחת ישר לתוך הכביש הכי עמוס בהרצליה. יש עוד עשרות שכונות בלון שמבטיחות לכולנו שניתקע עוד שעות ארוכות בפקקים, בלי אפשרות לפתח חלופות ראויות. שכונת 'בלון גליל ים' מאלצת את כל התושבים לנהוג לכל מקום גליל ים היא שכונת מגורים פרברית ישראלית שדומה לאינספור שכונות חדשות שנבנו ונבנ

קרית הממשלה - המקום בו נהגים מקבלים החלטות שמשפיעות על החיים של כולנו

שיכון ל' היא שכונה קטנה ולא צפופה במיוחד בצפון תל אביב, על יד חוף הים ופארק הירקון. היא נמצאת במרחק הליכה לתחנת הרכבת ויש ממנה אוטובוסים לכל מקום בעיר ולרוב המדינה. על אף נתוני הפתיחה המצויינים אין בשכונה רחובות, רק מגרשי חניה, והיא מוקפת בשלושה כבישים מהירים שבכל אחד מהם שבעה נתיבים (או יותר). בתמונה למעלה: מימין נמצאת דרך נמיר שמחברת את חיפה לתל אביב ומשמאל זה רחוב לוי אשכול שמאפשר גישה לשכונת המגורים הקטנה. מדרום נמצא רחוב ש"י עגנון שמשמש גם הוא בסך הכל עוד דרך גישה לשכונה

השבוע התפרסם שעיריית תל אביב דחתה את הפיכת רחוב פלורנטין למדרחוב למועד לא ידוע. בעירייה טוענים שעומס העבודות מקשה על הנהגים בעיר ולכן זה לא הזמן להפוך את הרחוב המסחרי הראשי של השכונה למוטה אנשים. זה יהיה פוסט קצר על השכונה הכי הליכתית בעיר שגם היא נופלת קורבן למקבלי החלטות שמדמיינים מצוקת חניה גם במקומות בהם היא לא קיימת. ברחוב פלורנטין פועלים מעל 50 עסקים מקומיים: סופרמרקטים מכל הגדלים, מסעדות ובתי קפה, מרפאות, טמבוריות, וטרינרים וחניות לחיות מחמד ועוד מגוון חנויות ייחודיו

יהוד - העיר שוויתרה על העירוניות. סיפור על עוד עיר קטנה בישראל שאף אחד לא הולך בה ברגל.

אצטדיונים - להרוג או לחזק את העיר זה עניין של בחירה

אתמול במדור 'שכונה בשבוע' של דה-מרקר כתבו על שכונת הדרים בכפר סבא שגרים בה כ- 10,000 תושבים. בשכונה אין מסחר וכדי להגיע למקומות אחרים...

זה סיפור על מהפכה ברחוב הרצל בתל אביב והמחיר שאנחנו משלמים על ההתמכרות שלנו לרכב הפרטי. בשנת 1909 - נסלל הרחוב במרכז שכונת אחוזת בית. עוד לא שמעו בארץ על מכוניות ורוב האנשים התניידו ברגל או על גמלים. בשנות הארבעים הרכב הגיע לתל אביב. מכוניות צריכות הרבה שטח אז האנשים הוזזו לצדדים. מקור תמונה: עמוד white city - Tel Aviv בפייסבוק 2015 - הרבה יותר מכוניות. זה כבר הגיע על חשבון המדרכות, העצים והצל שהוסרו והוחלפו בפקקים וחניות כמעט בחינם, דבר שלאט ובעדינות נתפס כזכות יסוד של תושב

סיפור קצר על תכנון עירוני, תחבורה ציבורית ואחריות המדינה מול כוחות השוק החופשי. בטיול שאני עושה בצפון מזרח ארה"ב אני רואה הרבה פסי רכבת נטושים שמובילים לערים קטנות ובינוניות. פסים שנגמרים בתחנות רכבת קטנות ולא פעילות, מעין מתחמי "התחנה" מסחריים. תמונה: אלון סיגלר במאה ה- 19 היו תחנות כמעט בכל עיר ורכבת היתה האמצעי העיקרי לנסיעה. הקו בין בוסטון לוושינגטון די.סי. היה כל כך חזק שהערים לאורכו (ניו יורק, פילדלפיה ובולטימור) גדלו והצטופפו עד שנוצר רצף אורבני בנוי כמעט לכל האורך של

תכירו את פרויקט שדרת הקריה, הפרויקט הענק שמשנה בימים אלה את מרכז תל אביב. במרחב שבין יגאל אלון לרחוב המסגר מוקמים כבר שנים עשרות מגדלים: מיליוני מ"ר של תעסוקה, מגורים ומסחר. ב-3 הרחובות האלה עתידים ללכת כמיליון (!!) בני אדם ביום. כבר היום יש שתי תחנות רכבת שמורידות עשרות אלפי נוסעים, מאות אוטובוסים עם אלפי נוסעים, ובעוד שנה פלוס יצטרף אליהן הקו האדום. עד היום כל הנוסעים האלה נאלצו להסתפק בשאריות של מדרכות, חלקן בגודל מגוחך של 80 סנטימטר. שלא נדבר על אפס צל או נגישות לאופניים.