top of page

ברוכים הבאים לקרית הממשלה בירושלים - המקום בו מתקבלות ההחלטות שמשפיעות על החיים של כולנו

עודכן: 17 באפר׳ 2023

הבשורות הרעות: כולם מגיעים לכאן ברכב פרטי וקבלת ההחלטות בהתאם


קרית הממשלה בירושלים היא לא סתם עוד אזור תעסוקה רגיל, כאן עובדים ועובדות כל השרות, השרים ופקידי הממשלה הבכירים. מכאן מתקבלות ההחלטות שמשפיעות על חיי היומיום של כולנו ומהמקום הזה אמורים לשרת את כל אזרחי המדינה. רק בעיה אחת קטנה - מדובר במבצר מנותק שהדרך היחידה להיכנס אליו היא ברכב פרטי. אם חשבתם להגיע בדרכים אחרות, אני ממליץ לחשב מסלול מחדש.

מקבלי ההחלטות בדרך לעבודה (אילוסטרציה מעולם מושלם)

איך מגיעים?

בכל הדרכים המובילות למתחם אין מדרכות ראויות, אין עצים או שבילי אופניים ואין גם נתיבי תחבורה ציבורית, רק עוד ועוד נתיבים לרכב פרטי. באקו-סיסטם כזה אין מה להתפלא שהשרים והפקידים הבכירים ממשיכים לקבל החלטות שרק תוקעות אותנו בפקקים אינסופיים ומובילות להקמת שכונות מגורים לא טובות.


כפי שאפשר לראות בתמונה רוב השטח מיועד למכוניות (מסומן באדום), בין אם בכבישים רחבים או אוקיאנוסים של חניה. ההחלטות שמתקבלות כאן, בין הכבישים ומגרשי החניה, הן אלה שגורמות לנו לעמוד בפקקים במקום שניסע ברכבת תחתית (או בכל דרך שהיא לא ברכב פרטי).


קרית הממשלה יכולה הייתה להיות גן עדן למשתמשי התחבורה הציבורית

הקריה מאד נגישה למגוון רחב של אמצעי תחבורה. מצפון נמצאות התחנה המרכזית ותחנת הרכבת הראשית של העיר. במרחק הליכה אפשר לתפוס אוטובוס או רכבת לכל מקום בישראל, אפילו לאורחים מחו"ל יש רכבת מנתב"ג פעמיים בשעה.


מסביב לקרית הממשלה ישנן שלוש תחנות של הקו האדום, שבאמצעותן אפשר להגיע מכל קצוות העיר עם רכבת קלה שעוברת כל 6 דקות.


תחבורה ציבורית טובה לא מספיקה אם הדרך לתחנת האוטובוס (או הרכבת) וממנה היא בלתי נסבלת.


לכנסת ולמשרדי הממשלה אפשר להגיע דרך אחד מארבעת הרחובות: הנשיא השישי, רבין, וולפסון ובן צבי. לצורך הדיון, אם היינו מחברים את ארבעת הרחובות האלה לרחוב אחד נראה שהוא כולו היה מותאם למכוניות בלבד. שימו לב - 24 נתיבי נסיעה לרכבים פרטיים, לעומת 0 נתיבי תחבורה ציבורית ושבילי אופניים. המדרכות כולן צרות מאד ועמוסות במכוניות חונות במקום בעצים ומקומות ישיבה.

בקרית הממשלה עובדים אלפי עובדי מדינה, כמעט כולם מקבלים 1,500 ש"ח בחודש עבור הוצאות רכב. בכנסת לכל ח"כ ושר יש רכב עם נהג, על חשבון המדינה. כשעלויות נהיגה הן לא שיקול בבחירת אמצעי הנסיעה, והדרך לעבודה מחייבת לעבור בכבישים מהירים לצד מדרכות איומות וצרות, מי בכלל יבחר להשאיר את הרכב בבית?

הזדמנות ראשונה: דרך יצחק רבין צריכה להפוך לשדרה

דמיינו שהרחוב המוביל לקרית הממשלה ממערב נראה לגמרי אחרת: אנשים שירדו מהקו האדום יוכלו לצעוד על שדרה מוצלת, רחבה ונעימה. זה רחוב מספיק רחב ויש מקום להרבה יותר אנשים, חלקם מגיעים ברגל, חלקם באוטובוסים, ברכבות קלות או ברכיבה על אופניים. גם למי שחייב מכונית ישארו נתיבים ברחוב האידאלי שיכול היה להיות כאן אם רק היו זוכרים שחיים בקרבנו גם אנשים שאינם נוהגים ברכב פרטי.


הנה דוגמה לחתך רחוב אפשרי ורצוי:

על אותו רחוב, באותו רוחב בדיוק, אפשר להכניס הרבה יותר אמצעים. אם היום כולם עומדים בפקקים, תחשבו כמה אנשים היו יכולים לדלג עליהם, אם רק נאפשר דרכי הגעה ידידותיות ונוחות יותר. אם זה היה המצב, סביר מאד שיותר מחמישים אחוזים מהאנשים היו מגיעים באמצעי תחבורה שאינו מכונית. הקרבה לרכבת ולרק"ל הופכות את המקום לנגיש וקרוב, עכשיו רק נשאר להסדיר את "המייל האחרון".


הזדמנות שנייה: ברחוב הנשיא השישי צריכה לעבור רכבת קלה

רחוב הנשיא השישי מחבר את התחנה המרכזית ותחנת הרכבת לקרית הממשלה. כפי שאפשר לראות בתמונה כאן למטה - נראה שמתוך קרונות הרכבת יוצאות מכוניות ולא אנשים. אם מקבלי ההחלטות היו נוסעים באמצעים אחרים הם אולי היו מבינים שהמדינה סובלת ממשבר תחבורה ציבורית חמר לא פחות ממשבר הפקקים.

הפער בין המצב הקיים למה שיכול היה להיות זועק לשמיים - בבירת ישראל יש עדיפות מובהקת לנהגים על פני כל היתר. בשנים האחרונות נסללו בירושלים די הרבה כבישים ומחלפים חדשים. מה היה קורה אם 5 הרכבות הקלות שמתוכננות בעיר היו מקבלות עדיפות? אם רק הייתה מסילה חדשה שכוללת תחנה בלב קריית הממשלה נראה לכם שכל כך הרבה אנשים היו בוחרים לעמוד בפקקים?



כל הגורמים שמשפיעים על חיינו נמצאים בקרית הממשלה

הכנסת

במרכז קרית הממשלה נמצא משכן הכנסת, זה המקום שממנו הח"כים מחוקקים חוקים שמשפיעים על עשרה מליון אנשים. מעטים מאד הם הח"כים ו/או מי מעוזריהם שמגיע בתחבורה ציבורית. קשה להאשים אותם כשמבינים שתחנת האוטובוס הקרובה ביותר לשער הכניסה נמצאת במרחק 300 מ', ומחייבת הליכה על מדרכה צרה ובלי עצים להצללה.


תחנות האוטובוס כל כך לא נגישות, מזל שלא חסרים מקומות חניה באחד מהחניונים העיליים או התת קרקעיים שמתחת למשכן. אם כבר וידאנו שכולם מגיעים במכונית ממוזגת ישר למשרד, אז אין מה להשקיע בעצים, גם לא ברחבת הכניסה. אף אחד לא מגיע לכאן ברגל, ואם הוא במקרה יתבלבל ויצעד לכאן, מכל מקום כבר יזכירו לו שזה לא מרחב שמתאים עבורו.

לכנסת ישראל הח"כים מגיעים כמעט כולם ברכב פרטי עם נהג צמוד במימון המדינה. נבחרי הציבור לא מתרגשים מעלויות הנסיעה הגבוהות הכוללות דלק, ביטוח, מוסך ואגרות שנתיות, עבורם נסיעה באמצעי בזבזני ולא יעיל היא ברירת המחדל, רק מיעוט קטנטן של ח"כים משתמש בתחבורה ציבורית.

כשחברי הכנסת מגיעים לכל מקום בישראל עם רכב שרד, לא פלא שפקקים מפחידים אותם יותר מאשר אוטובוס שלא מגיע בזמן. זאת אחת הסיבות לכך שחלק נכבד מחברי הכנסת ושרי הממשלה מתנגדים לאגרות הגודש שיעזרו טיפה למתן את הפקק ולעודד אנשים לעבור לתחבורה ציבורית. ראש הממשלה יכול לספר איך הוא רואה מחלפים שישחררו את העומס, וזאת למרות שכל המחקרים מראים בדיוק את ההיפך: עוד תשתיות לכבישים רק מאריכות את זמן העמידה בפקקים.



הח"כים החרדים מגיעים גם הם לכל מקום ברכבם הפרטי, בזמן שהם מייצגים את האוכלוסיה שהכי משתמשת בתחבורה ציבורית. שמשת המכונית עושה קסם מיוחד, כשיושבים מאחוריה לא מצליחים לראות את הבעיות של הולכי הרגל ומשתמשי התחבורה הציבורית. הרי אם אגרת הגודש תפעל, פחות מכוניות יסעו על הכביש בשעות העומס והתחבורה הציבורית תוכל לנסוע מהר יותר, ולהקל לרבים מאיתנו על החיים.


משרדי הממשלה

בקרית הממשלה יושבים כל המשרדים המרכזיים, וגם הם מוקפים כולם בגדרות ובמגרשי חניה אפורים. כל חקיקה וכל החלטה שמתקבלת בכנסת הסמוכה מתורגמת כאן מיד לתקנות ותקציבים עבור האזרחים ולפיתוח המדינה.


משרד המשפטים

המשרד שאחראי על ניסוח חוקים חדשים ופירושם של חוקים ישנים, בין היתר הם אחראים על חוק התכנון והבניה שמכתיב איך נראה המרחב שבו אנחנו חיים. זה החוק שמאפשר להקים כבישים במהירות בזמן שלרכבות קלות וכבדות לוקח שנים להכין תכניות.


משרד להגנת הסביבה

הם אחראים על זה שננשום בישראל אוויר נקי ונשמור על הטבע מפני פיתוח מואץ. עובדי המשרד יושבים בוועדות התכנון כדי לוודא שחוץ מרווחים כלכליים יקחו בחשבון עוד שיקולים.


משרד התחבורה

המשרד שקובע ומתכנן את מדיניות התחבורה, כאן קובעים איך אמורים להיראות הכבישים והרחובות שלצידם אנחנו חיים, הם אלה שקובעים כמה כבישים יסללו כאן וכמה רכבות, והם אלה שצריכים לריב עם ראשי רשויות כדי שיוותרו על חניות עבור נתיבי תחבורה ציבורית ושבילי אופניים (שלא נסללים כמעט מחוץ לתל אביב).

שלושת המשרדים שמכתיבים באופן ישיר איך נתנייד בארץ לכל מטרה נמצאים ברחוב בנק ישראל, שהוא כמובן לא רחוב אלא כביש עם מגרשי חניה שגם בו מכוניות חונות על כל מדרכה. בקרית הממשלה נמצא גם משרד האוצר שקובע איזה פרויקטים המדינה תתקצב ומאפשר מימון אינסופי של כבישים ומעט מדי פרויקטים של תחבורה ציבורית. לא רחוק מהם נמצא משרד הפנים, המשרד שתחתיו נמצא מינהל התכנון, כל דירה שנבנית במדינה וכל מקום חניה נקבעים על ידי הגוף הזה והם אחראים על אישור תכניות של כבישים, ומדי פעם הם גם מתכננים מסילות חדשות.


נהגים מתכננים עבור נהגים - בזמן שמשתמשי התחבורה הציבורית נשארים מאחור


בקרית הממשלה עובדים אלפי עובדי מדינה שמבנה השכר שלהם מעודד אותם להחזיק רכב (הסכם השכר האחרון בין ההסתדרות לאוצר אמור לשנות את זה ולאפשר את התוספת לשכר גם לעובדים שלא מחזיקים מכונית, נעקוב מתי זה באמת יקרה). הדרך למשרד כולה מוטת מכוניות בזמן שתחנות האוטובוס הפזורות בקרייה לא תואמות לעובדה שישראל היא מדינה מאד חמה. ובכלל, כמה מבאס זה לרדת מהאוטובוס לרחבה חשופה ושמשית כשלצידך מאות מכוניות חונות ונוסעות. אפילו קיוסק קטן כדי לקנות שתיה קרה אין בסביבה. ככה נראית תחבורה ציבורית כשמתכננים אותה אנשים שנוסעים כמעט תמיד רק במכונית.


העדפת המכוניות בקריית הממשלה מגיעה עם תג מחיר גבוה


הסיכוי להיפגע בתאונת דרכים בקריית הממשלה, גבוה יותר מבכל מקום אחר בירושלים. על רחוב יצחק רבין המוביל למתחם נמצאים שלושה צמתים מאד מסוכנים. בין השנים 2019-2022 דווחו למשטרה יותר מ-70 תאונות, וסך הכל נספרו יותר מ- 100 נפגעים שחלקם הם הולכי רגל שנפצעו קשה וחלקם אולי ישארו נכים לכל החיים.

מפת תאונות דרכים בירושלים: 2019-2022

בדרך יצחק רבין 100% מהצמתים מעודדים את הנהגים לנסיעה מהירה, הם נוטים למהר כדי לנסות להגיע לרמזור הבא כשהוא עדיין ירוק (כמעט תמיד הם מגיעים לרמזור אדום, אבל הם תמיד מנסים). אין אף צומת שלוקח בחשבון שיקולים כמו בטיחות הולכי רגל או מיתון התנועה. מהירות הנסיעה הגבוהה מאלצת גם להרחיק את תחנות האוטובוס מהצמתים מה שמגדיל עוד יותר את מרחקי ההליכה לתחנות.


עיריית ירושלים כנראה חיה בשלום עם עשרות נפגעי תאונות דרכים ברחוב הזה כל השנה, אחרת הם מזמן היו מטפלים בצמתים כך שיאפשרו חציה בטוחה. ועל הדרך הם היו גם נוטעים עצים כדי לעודד את ההליכה. נראה שבעירייה מעדיפים שבכביש הזה נהגים יסעו ב-70 קמ"ש ויותר (רק מחוץ לשעות הפקקים בהן הם בעיקר עומדים).

לקרית הממשלה מגיעים מכל הארץ לפגישות עבודה, מגיעים קבלנים, יזמים ובעלי עסקים, וגם הציבור שמדי פעם מגיע לפגישות או ביקורים בליבת העשייה של המדינה. אבל כל הדרכים לשם מובילות למכוניות.

באנגליה אפשר לראות תמונות של ראש ממשלה רוכב על אופניים. מתי ראיתם אתם לאחרונה ראש ממשלה, שרים או ראש עיר בישראל שרוכבים למשרד? גם אם הם היו מאד רוצים אין להם אפשרות כי הרכיבה מסוכנת ואין כמעט שבילי אופניים בשום מקום מחוץ לתל אביב.


לפגישות בקריית הממשלה מגיעים גם ראשי רשויות ופקידי עיריות בכירים, וככה גם הם נחשפים רק לצורת תכנון אחת ומעתיקים אותה לתוך הערים מהן הם מגיעים. כשמסתובבים בעיר עם רחובות אמיתיים אפשר להרגיש את זה בכל מקום: אנשים יושבים על ספסלים, יש מקומות לעצור ותמיד פוגשים אנשים.


בימים אלה, הכניסה לירושלים גם ככה נמצאת במצב של כאוס תחבורתי מתמשך (כי מקימים רובע חדש ועוד קווים של רכבת קלה). העירייה צריכה לעשות הכל כדי שיותר אנשים יגיעו לעיר ללא מכוניות. בזמן ששרת התחבורה מאיימת לפגוע בנת"צ בכביש 1 המוביל לעיר, גם העירייה לא עושה מספיק מאמצים כדי להשקיע בנתיבי תחבורה ציבורית - ובעצם הם אומרים לכולם: "עזבו, תגיעו במכוניות".


ירושלים נשארת מאחור בזמן שתל אביב עוברת מהפיכה תחבורתית אמיתית


בירושלים גרים כמיליון אנשים בזמן שבתל אביב גרים רק 480,000, ובכל זאת, תראו את ההבדל הלא נתפס במספר נתיבי התחבורה הציבורית (מסומנים בצהוב). על שתי מפות באותו קנה מידה אפשר מיד לראות איזו עיר מעדיפה שהתושבים והמבקרים שלה ישתמשו בתחבורה ציבורית. בירושלים הנת"צים נמצאים על מעט כבישים ראשיים ומוטי מכןניות, בתל אביב לעומת זאת, הנת"צים נמצאים בלב אזורי הביקוש ברחובות הכי עירוניים ופעילים שיש: בגין, המסגר, אבן גבירול, דיזנגוף ועוד הרבה אחרים. בשנה הקרובה צפויים להיפתח עוד כמה נת"צים חשובים שיצטרפו לרכבת הקלה שעוד רגע תתחיל לפעול.


כולם מדברים על הפקקים באיילון אבל הכניסות והיציאות לירושלים עמוסות לא פחות

ירושלים מתחילה עכשיו להקים רכבות קלות נוספות, אבל עד שהן יגיעו יעברו עוד כמה שנים. אפשר מחר בבוקר לצבוע נת"צים ולהפחית משמעותית את מספר המכוניות שנוסעות בעיר. עיריית ירושלים צריכה להיות הראשונה להתנגד לפגיעה בנת"צ בכביש 1, כי בלעדיו יכנסו לעיר עוד הרבה מאד מכוניות.

בירושלים גרים הרבה מאד משתמשי תחבורה ציבורית, יש כאן אוכלוסיות שתלויות בה לחלוטין כדי להתנייד בעולם, אבל הצרות שלהן שקופות, בטח ביחס לציבור הנהגים. כך שוב אנחנו חוזרים למעגל שכולם ממנו נדפקים - אין תחבורה ציבורית יעילה כדי לא לפגוע בזרימת התנועה, מה שגורם לכך שיותר אנשים בוחרים בנהיגה וככה הכבישים נעשים יותר עמוסים, בעיקר על ידי אנשים שהיו יכולים ורוצים לוותר על נהיגה ולהשאיר את הכביש רק לנהגים מושבעים. העדפה לתחבורה ציבורית ורכיבה צורכת הרבה פחות שטח מנתיבי רכב פרטי, והיא גם היתה עוזרת מאד במלחמה בפקקים.


בדרכים המובילות לקריית הממשלה בתל אביב, לשם השוואה, העירייה משקיעה עכשיו מאות מליוני שקלים כדי להפוך אותן לנעימות ומזמינות יותר, גם אם זה אומר פגיעה וצמצום התשתיות לרכב הפרטי.

בוודאי שמעתם על פרויקט "שדרת הקריה" - פרויקט עתיר תקציבים להוספת שבילי אופניים ברמה גבוהה, נטיעות של המון עצים והרחבת מדרכות. הפרויקט גם כולל הכפלה של נתיבי התחבורה הציבורית עבור האוטובוסים הנוסעים ברחובות המסגר ובגין.


נסכם

בקריית הממשלה בירושלים עובדים האנשים הכי בכירים במגזר הציבורי, לכל החלטה שלהם יש השפעה מיידית על איכות החיים של כולנו. שלא לטובתנו, הם כולם עובדים בסביבת עבודה שמאלצת אותם להגיע למשרד ברכב פרטי, כך שגם אנשים שיכולים היו להגיע בתחבורה ציבורית בוחרים לצאת מהחניה הצמודה לביתם, הם נוהגים כל הדרך עם רכב במימון המדינה, ומגיעים לאזור המדכא של המשרד כל יום.

כשמקבלי החלטות נוהגים לכל מקום הם לא חווים את האתגרים היומיומיים שמאלצים אותנו להצטופף על מדרכות צרות נטולות צל יחד עם פחי אשפה ולהסתכן בגלל רוכבי קורקינטים חשמליים מהירים שלא מתחשבים.
כשמקבלי החלטות נוהגים לכל מקום הם לא מדמיינים מה זה אומר שאוטובוס לא עצר לך כשאת ממתינה בתחנה ללא סככה, בזמן שיורד עליך מבול ורכב חולף משפריץ מי גשמים מעורבבים עם כבישים.
כשמקבלי החלטות נוהגים לכל מקום במכונית עם מזגן, הם לא מרגישים כמה זה קשה ללכת ברחובות בלי עצים וברזיות ברוב חודשי השנה.
כשמקבלי החלטות נוהגים לכל מקום המכשולים היחיד שהם מכירים הם פקקים ומצוקת חניה, ולכן הם משקיעים בפתרונות לשיפור רמת השירות לנהגים ועל הדרך פוגעים ביתר האנשים.

אם יותר עובדי מדינה ושרי ממשלה ישתמשו בתחבורה ציבורית בדרך לעבודה הם יהפכו ליותר רגישים לאוטובוס שלא עוצר בתחנה מאשר לעוד 5 דקות עיכוב בנסיעה. ככה אולי נקבל תחבורה ציבורית שמשרתת אותנו ולא עוד מחלף שמשמש כמה בכירים בדרכם לעיר הגדולה.


אז מה אפשר לעשות?

1. להפוך את הדרכים המובילות לקריית הממשלה לשדרות אמיתיות

דמיינו שהדרכים המובילות לקריה היו נראות קצת כמו השדרה השלישית בסנטה מוניקה (קליפורניה), או כמו כל עיר בעולם עם שדרה ראשית רצינית. אם הדרך מהרכבת הייתה נראית קצת יותר כמו התמונה משמאל היינו רואים הרבה יותר עובדים ומבקרים הולכים ברגל או מגיעים בתחבורה ציבורית.

את הנהגים שיושבים ברכב הממוזג אפשר וצריך לשלוח לאחד מהרחובות האחרים שמובילים למתחם, הם לא צריכים להפריע, להרעיש ולזהם את האוויר בדרך של מי שבחר להגיע בתחבורה ציבורית.


2. נטיעת עצים

אין שום הצדקה בעולם שבאף רחוב לא יהיו עצי צל על המדרכות, הטמפרטורה הממוצעת הולכת לעלות בכל שנה. לעצים לוקח זמן לגדול ולספק צל אפקטיבי, אם לא ינטעו עצים היום, לא יהיה באזור צל גם בעוד עשר שנים.


3. פינוי מדרכות ממכוניות חונות

העירייה צריכה להתחיל להתשמש יותר בנדיבות בפתרון העירוני הזול ביותר והוא הצבת עמודוני חסימה. העמודונים ימנעו מרכבים לעצור על המדרכה. עצם העובדה שהתמונה הזאת אפשרית מעידה על סדר העדיפויות העירוני - מכוניות קודמות לאנשים.



4. הסרת גדרות ופיתוח המרחב הציבורי

האבטחה צריכה להתבצע בכל כניסה לבניין, ואין שום סיבה לגדר מגרשי חניה. קריית הממשלה נועדה לשרת את הציבור, גמילה מגדרות צריכה להתחיל להתבצע במרחב הזה. בכל העולם יש משרדי ממשלה, ויש מדינות בהן המבנים יושבים על הרחובות הראשיים ולצידם צועדים המוני אנשים.

דאונינג 10: בית ראש הממשלה של אנגליה משתלב ברחוב לונדוני ואינו מוקף בחומות ומגרשי חניה

5. הוספת שימושים ומוקדי עניין

יש במתחם הרבה מאד שטח לא מנוצל. את החניונים הענקיים אפשר להסב לבנייני משרדים או לכיכרות עירוניות. תנו לפקידי ממשלה ממשרד אחד להתערבב במרחב הציבורי ולהחליף רעיונות עם האנשים במשרד ממשלה שני. אם למרות כל התחבורה הציבורית והשדרות החדשות, אנשים עדיין ירצו להגיע במכוניות, אפשר לבנות חניונים תת קרקעיים מתחת לאותם מבנים חדשים.

חנויות ובתי קפה הן לא מותרות אם רוצים להחיות את האזור. כרגע אין סיבה להגיע לכאן ולהסתובב מחוץ למכונית, כשבחוץ יש רק שממה וחניונים.


6. קירוב תחנות האוטובוס לצמתים

על מנת לקצר מרחקי הליכה


מוזמנות ומוזמנים להגיב כאן או להצטרף לדיון בטוויטר







2 Comments


חבל שהפכת פוסט שכולם יכולים להזדהות איתו לפוסט שצועק שהימין אשם פה בהכל.


הרכבת לירושלים והרכבת הקלה בתל אביב עוכבו שנים בממשלות שמאל עד שיצאו לפועל בממשלות ימין.


כמובן שאף אחד לא מושלם וכן, גם אני הייתי שמח לראות בתחבורה מישהו שידוע לעבוד כמו סמוטריץ' ולא את רגב.


אבל להפוך את כל הבעיה לעניין פוליטי מדרדר את המסר

Like
Replying to

א. החלטות שכאלו מקורן בפוליטיקה ללא ספק לכן האמירה שלך שלא צריך ״להפוך את כל הבעיה לעניין פוליטי״ היא לא במקום, כי העניין, לצערנו, פוליטי.

ב. אני לא רואה פה שום דבר ״שצועק שהימין אשם פה בהכל״. מותר לנו, לא משנה למי הצבענו בבחירות, לתמוך בתחבורה ועירוניות חכמה, ולהביע ביקורת על החלטות (לא בהכרח על האנשים עצמם) שנעשות על ידי הנציגים שלנו :)

Like
bottom of page