top of page

הי, אני אלון סיגלר, מתכנן ערים ותחבורה ומעריץ של המרחב העירוני. אני מתלהב מהעיר ומהחיבורים שהיא יוצרת, נהנה לשוטט בארץ ובעולם ולתרום לתכנון אנושי עירוני.

עודכן: 4 ביוני 2022



השבוע נתקלתי במודעת נדל"ן שמבטיחה חיים מדהימים בסביבה חדשנית. סיקרן אותי לדעת מה עומד מאחורי המודעה שהכל היה נשמע בה טוב מדי, אז יצאתי לבדוק. זה שרשור על עתיד הדיור שהמדינה מתכננת לעשורים הבאים. נתחיל עם שכונת נאות אפק בקרית ביאליק: שכונה ל- 15,000 תושבים - מההבטחות למציאות.


4,500 דירות על 1,100 דונם - איך עם צפיפות כל כך נמוכה של 4 דירות לדונם (לעומת כ-10 במרכז קרית ביאליק) מקבלים שכונת מגדלים גנרית? 60% משטח השכונה מוקצה לדרכים ושטחים פתוחים, בנוסף לשטחי החניות העיליים שנמצאים במגרשי המגורים. כל בלוק בשכונה יצא במכרז לקבלן אחד שבונה מאות דירות בבניינים מוקפים בחומות וחניות וכמובן שכל הבניינים נראים בדיוק אותו דבר.


על הנייר 30% שטחים ירוקים זה נפלא. בפועל, למעט כמה גינות כיס בין הבניינים, רוב השטחים הם buffer ירוק שמפריד את הבתים מכביש מהיר ומזוהם שמפריד בין השכונה לעיר (כביש עוקף קריות). לא בדיוק מקום מזמין לפיקניק יומולדת מול השקיעה והפקקים.


הפרסומים הבטיחו מרכזי בילוי וקניות עשירים לצד שטחים ירוקים. במציאות רק 0.6% משטח השכונה מיועד למסחר ותעסוקה. יותר סביר שנקבל סופרמרקט ופיצריה קטנה, השכונה כל כך מנותקת שאין סיכוי שמישהו ירצה לבוא לכאן במיוחד לבית קפה. גם לא גרים כאן כל כך הרבה אנשים שיאפשרו מסחר פעיל לאורך זמן.



אם משעמם בשכונה ננסה להבין איך יוצאים מכאן לכל מקום אחר. להולכי רגל יש 2 אופציות: דרך חציית מחלף או לצד בית קברות ברחוב שמוביל לכניסה אחורית של ק. ביאליק (בעתיד יבנה גשר הולכי רגל ממרכז השכונה). עם יד על הלב, מי בכלל יכול לדמיין הליכה מרצון במדבר החומות והחניות האינסופי.


מצפון וממזרח יש בריכות דגים, מדרום בית קברות (שבהדמיות הפך ליער פראי) וממערב כביש עוקף קריות שבינתיים נעקף על ידי מחסני המגורים החדשים של הקריות) - שממה מוקפת בשממה. לשכונה כ"כ מנותקת קשה לספק תחבצ יעיל. היום יש קו אוטובוס 1 לדרום העיר בתדירות של 2-3 בשעה שמסתיים מוקדם ב-21:00.


בעתיד מבטיחים שיעבור כאן קו מטרונית מקרית אתא למרכזית הקריות. לחיפה העיר הגדולה תצטרכו לעשות החלפה. אז אין תח"צ ואין מה לעשות בשכונה מזל שלכל דירה איפשרו 2 חניות. כל ביקור למרכז העיר או יציאה לעבודה יחייבו אתכם להיכנס ולצאת מאותם 2 צמתים, אז סביר שגם יהיו לא מעט פקקים.


כשאין מה לעשות בשכונה, ילדים חולמים על הוצאת רישיון ובינתיים ההורים הופכים לשירותי הסעה צמודים. בערים הגדולות ילדים בני 10 כבר הולכים לבד, רוכבים או נוסעים בתח"צ. כאן אין אפילו אוטובוס שיקח אותם לחבר או לכל פעילות שלא תהיה בצד השני של העיר.


ומה עם חוויית החיים עצמה: כל בלוק יוצא למכרז ע"י המדינה וקבלן אחד בונה שכונה שלמה עם מבנים זהים ובאיכות משתנה. הבנייה מונוטונית ולא נעימה, עוד שכונה ישראלית ללא אופי. וכל מה שבנאדם צריך נמצא במרחק נסיעה מעבר לכביש הראשי במקום אחר.


כבר מדמיין את מדור "שכונה בשבוע" במרקר. מה את אוהבת בשכונה: שבימים בלי פקקים לוקח לי רבע שעה להגיע לחיפה. ומה את לא אוהבת בשכונה: שכלום לא קרוב ובבוקר כולם יוצאים באותו זמן והיציאה מהשכונה לוקחת חצי שעה. אז למה עדיין בונים שכונות כאלה למאות אלפי אנשים?


הנה דוגמה נוספת מאור יהודה, בצמוד לקו הסגול ובלב איזור הביקוש, שכונה שנבנית על ידי שני קבלנים, עם מסחר נקודתי צמוד לגדר בסיס תל השומר שמתישהו יתפנה, אבל עד אז אנשים ישתקעו בשממה. ויש אינסוף דוגמאות לשכונות שנבנות עכשיו למיליוני אנשים שיהיו תלויים ברכב באופן מוחלט לעשרות שנים.


התכנון המודרני כולא אנשים בשכונות מנותקות עם הבטחות ציוריות ללא כיסוי במגדלים גנריים בלי טיפת עירוב שימושים. לא ניתן לנתק את איכות התחב"צ מאיכות התכנון. יש הרבה חוליות בשרשרת שחייבות לשנות גישה ולהתחיל להכיר אחת בשניה, או שנקבל עתיד אפור כמו השכונות שאנחנו בונים.


כיף לראות שהנושאים שמעניינים אותנו ב #פידתכנון מגיעים גם לרצועת הכמעט פריים טיים ב'תכנית חיסכון' של קרן מרציאנו

מוזמנים לצפות בכתבה שנולדה מהשרשור הזה על התכנון של שכונת נאות אפק ושכונות אחרות בארץ.



272 צפיות0 תגובות

כשבחונים כמה מפרויקטי התחבורה הציבורית הגדולים שמקודמים כרגע בישראל, נראה שלפעמים הם משמשים רק כתירוץ להרחבת כבישים. הפוסט יתחיל עם המסילה הרביעית באיילון והנתיבים המהירים ויספר על פירמידה שמסרת להתהפך.


בהדמיה מטה: תחנת רכבת האוניברסיטה כלואה בין 14 נתיבים לרכבים מהירים. בהצלחה להולכי הרגל בדרך לתחנה

היום באיילון יכולות לעבור רק 14-16 רכבות בשעה (כ-15,000 נוסעים). המסילה הרביעית המתוכננת אמורה להכפיל את מספר הנוסעים ולפתוח את פקק הרכבות המאחרות והצפופות שכולנו מכירים. אומרים שאי אפשר להקים את המסילה בגלל סכנת ההצפות של תעלת האיילון ולכן חופרים עכשיו בריכת ניקוז ליד חיריה. ואת המסילה נראה אולי בסוף העשור.


לא חסר מקום

בימים אלה מסיימים להרחיב את הכביש בנתיב נוסף לרכבים. אם התחבורה הציבורית הייתה בראש סדר העדיפויות, ולא הנהגים, היו כבר צובעים את אחד הנתיבים בצהוב ומאפשרים היום לאוטובוסים לדלג על הפקקים. במקום זה מספר הנתיבים נשאר זהה והנת"צ והרכבת יגיעו רק בעוד כמה שנים.


בגלל מיקום המסילה בין נתיבי איילון צפון לדרום, התחנות בנויות בתוך מחלפים ומי שמגיע לרכבת חייב לחצות את הכבישים הכי עמוסים בישראל ולנשום מלא אגזוזים. התחנות בנויות על גשרים ולא ניתן לטעת בהם עצים להצללה. גם אין כמעט שבילי אופניים שמובילים לאף אחת מהתחנות, רק מלא כבישים ומדרכות צרות.


לפני כמה שנים סיימו לסלול את כביש 431, הכולל 8 נתיבים והמון מחלפים. את מסילת הרכבת שנמצאת במרכז הכביש מקימים רק עכשיו, אחרי שהרגילו את כולם לנסוע בכבישים החדשים. וככה נראות התחנות שאמורות לשרת את תושבי נס ציונה, ראשל"צ והסביבה:


הקו הסגול של הרק"ל יחבר את יהוד לרמת גן ותל אביב. בכביש 461 יש היום 6 נתיבים לרכב. כשיסיימו את הפרויקט ישארו 6 נתיבים בנוסף ל-2 מסילות ו-2 נת"צים חדשים. ואם זה לא מספיק, במקום לפתח את צידו השני של הכביש כדי לנצל את התחבורה הציבורית, יסללו את כביש 46, כביש מהיר חדש וממוחלף, על חשבון שטח פתוח.


הקו סגול ירחף מעל מחלף אלוף שדה וכל מי שירצה לעבור מהאוטובוס לרכבת יצטרך לחצות 8 נתיבים של כביש מהיר, לטפס על גשר ולהגיע לתחנה פתוחה (כל יום בחום של אוגוסט או בגשם בחורף). לנהגים משאירים את כל הנתיבים הקיימים ואת הפרויקט מייקרים עם גשרים מגלומנים ולא נגישים.


ברחוב אלנבי עוברים היום 2,000 אוטובוסים ביום והוא סגור למכוניות. נראה שאחת מהסיבות שאת הרק"ל החליטו להעביר שם היא כי זה לא יפגע בנהגים. בינתיים הנוסעים בתח"צ יחכו לקו הסגול ויאלצו לחפש לעצמם אוטובוס אחר. ובכלל, האם קו 1 במסלול 1 משתווה לרחוב אחד עם אלפיים אוטובוסים ליעדים שונים?


כביש 4 נמצא בלב אזור הביקוש ומוקף בבני ברק, פתח תקווה ורמת גן הצפופות. כבר היום הוא אחד הכבישים העמוסים בישראל. במקום להוסיף עליו רכבת נסתפק בתוספת נתיבים, מחלפים והפרדות מפלסיות עם מראית עין של נתיבי תחבורה ציבורית לא נגישה שהיו יכולה להיצבע בצהוב כבר היום, במקום זה נקבל עוד פרויקט ענק שישאיר את כולם ברכב פרטי.

אפשר גם אחרת

בתכנית המקורית אמור היה לעבור כביש של 4-6 נתיבים מעל הקו האדום, איפה שהיום נמצא פארק המסילה. הפארק מאפשר לתושבים להגיע לתחנת אליפלט ברגל או באופניים, במסלול שחוצה את דרום העיר. אנחנו צריכים יותר תוכניות שמכבדות את משתמשי התח"צ ולא רק כאלה שמסמנות וי על תשתית בלי שום מחשבה יתרה על הנוסעים.


בשדרות ירושלים התכנית המקורית כללה כריתה של כל העצים כדי לשמור על מספר הנתיבים הקיים לצד הרכבת הקלה. עם תחילת הביצוע, בעקבות מחאה ציבורית, הוחלט להזיז את המסילות לצידי השדרה במקום הנתיבים כדי לשמור על שדרה רחבה ומוצלת להולכי רגל ורוכבי אופניים. לנהגים יש חלופות בכבישים אחרים או בתח"צ מזמינה ומכבדת.


שדרות הקריה

בעקבות הבנה שמתחנות הקו האדום ירדו לרחוב בגין עשרות אלפי אנשים ביום, העירייה מבצעת תכנית לשדרוג רחובות המסגר ובגין לצמצום נתיבים, הוספת נת"צים ומלא עצים כדי לאפשר לאנשים להגיע אל ומהקו האדום בצורה נעימה, בטוחה ומוצלת.

אנחנו נמצאים בתפר שבין תכנון מוטה רכב לתכנון מוטה אנשים ותחבורה ציבורית. טוב עושה משרד התחבורה שבוחן מחדש נחיצות כבישים שתוכננו וטרם נסללו. במקביל כדאי לבחון איך אפשר להקדים ולשדרג את תכניות התחב"צ בקיימות, גם במחיר של הכבדה על נהגים. כל פרויקט כזה יכול להסיע מאות אחוזים יותר מכל נתיב לרכב פרטי.

bottom of page