תחנת רכבת סבידור בתל אביב היא מרכז התחבורה הציבורית הגדול והמרכזי ביותר בישראל. כל יום עוברים בו כ- 100,000 משתמשי תחבורה ציבורית שמגיעים בעשרות רכבות ואלפי אוטובוסים (מספר שצפוי לגדול משמעותית עם פתיחת הקו האדום של הרכבת הקלה בעוד מספר חודשים, ולאחר מכן הקו הסגול שיביאו ביחד עוד כמה עשרות אלפי נוסעים יומיים).
בתחנת רכבת סבידור יש גם 600 מקומות חניה לרכב פרטי. כמה מאות נהגים ברי מזל שהגיעו מוקדם בבוקר נהנים מכמה שעות חניה במחיר כמעט אפסי, 24 ש"ח למבקרים או 6 ש"ח לתושבי תל אביב, מחיר נמוך יותר מכרטיס חופשי יומי לשימוש בתחבורה ציבורית. אם מכניסים את כל מי שחנה בחניון הציבורי (שגדול יותר מתחנת הרכבת עצמה) ממלאים בקושי חצי רכבת.
חוויית המשתמש של נוסעי התחבורה הציבורית המגיעים למסוף
רכבת ישראל
סבידור היא תחנת הרכבת הראשית של ישראל. כל יום עוצרות בתחנה כ- 170 רכבות, הן מורידות ואוספות כ- 60,000 נוסעים מכל רחבי המדינה. לפי התחזיות, בשנים הקרובות צפוי לגדול המספר ל- 75,000 נוסעים ונוסעות.
60,000 אלף נוסעים הם כוח קניה לא מבוטל, אבל המסחר היחיד שקיים בסביבת התחנה - מכונה אוטומטית לבקבוקי שתיה ובית קפה של רשת גנרית ויקרה בחנות קטנה שקיבלו בזיכיון מהמדינה. מספר הנוסעים היומי בתחנה דומה למספר התושבים של גבעתיים השכנה, הייתם יכולים לדמיין שכל תושבי גבעתיים יסתפקו בחנות אחת קטנטנה ויקרה?
עשרות אלפי הנוסעים יוצאים מתחנת הרכבת ישר למגרש חניה לרכבים ואופנועים. צל של עצים כמעט ולא בנמצא.
בכניסה לתחנה מקימים חניון רובוטי תת קרקעי לאופניים (העיגול המגודר ביציאה מהתחנה), כשיסתיימו העבודות יהיה אפשר להחנות הרבה זוגות אופניים בצורה בטוחה.
חלק משדרת העצים החדשה (בצד שמאל של התמונה) פינו לטובת הקמת הקו הסגול. כל מי שרוצה לעבור לאוטובוס מהרכבת צריך למצוא את דרכו בין גדרות של אתרי עבודות, ועוד כמה חניות לטווח קצר למעט אנשים שיסעו מהמקום במונית או שיאספו על ידי ההורים/חברים. שלטי ההכוונה במרחב לא מוצלחים ולא פעם אפשר לראות אנשים מבולבלים מחפשים לאן הם הולכים.
לאחרונה נפתחה כניסה נוספת וחשובה לתחנת הרכבת מצפון, ברחוב יעקב דורי. מי שיוצא מהשער החדש נשפך לתוך כביש מרובה נתיבים ומדרכות צרות ללא צל (אבל עם עציצים של עצים ייבשים שתופסים גם את מעט השטח שנותר להליכה). במדרכות יש גם כמה תחנות אוטובוס (ללא הצללה) שהופכות את ההליכה בבקרים עמוסים לחוויה לא נעימה.
מסוף האוטובוסים סבידור: איחור מובנה כבר מהתחנה הראשונה
מסוף האוטובוסים בסבידור הוא מסוף התחבורה הציבורית השני הכי גדול בתל אביב, שני רק לתחנה המרכזית. מהמסוף יוצאים אוטובוסים עירוניים לכל מקום בתל אביב והסביבה וגם אוטובוסים בינעירוניים שמגיעים כמעט לכל קצוות המדינה. במסוף עוצרים כמעט 1,500 אוטובוסים ביום, ומספר דומה של אוטובוסים שרק חולפים ליד המסוף ומורידים עוד אלפי נוסעים שרוצים להגיע לרכבת או לבצע החלפה בין קווים שונים.
למסוף שמשמש כ- 1,500 אוטובוסים (נכנסים ביום) יש כניסה ויציאה אחת לרחוב "על פרשת דרכים". ביציאה אין נתיב העדפה לתחבורה ציבורית וברחוב יש 9 נתיבי נסיעה. כשמאות אוטובוסים יוצאים מהמסוף כל שעה הם צריכים לפלס את דרכם בין שיירות עמוסות של מכוניות.
יש גבול לכמה זמן אפשר לתת ברמזורים לאוטובוסים שיוצאים ונכנסים למסוף בלי לעכב את כל תנועת המכוניות. לעיתים פקקים מפחידים את מקבלי ההחלטות יותר מכמה מאות אוטובוסים שלא מגיעים בזמן עבור הנוסעים. בעוד כמה שנים יפתח גם הקו הסגול שעובר בצומת הזה ויתחרה עם האוטובוסים על זמן הרמזור הירוק. אם לא יאפשרו יציאה נוספת לאוטובוסים, השירות לנוסעים יפגע עוד יותר.
לשרשרת העיכובים שהמסוף מייצר מצטרפת תחנת מוניות פיראטית שאף אחד לא אוכף. שימו לב איך מוניות עם נוסעת בודדת חוסמות קו אוטובוס עם עשרות אנשים. לכולם נשמע סביר שבשביל להגיע לתחנת אוטובוס צריך ללכת כמה מאות מטרים, אבל אם הגעת ב-4 גלגלים, אין בעיה - תחנה ממש על הכניסה.
במסוף יש בערך 20 רציפי נוסעים שאמורים לשרת מעל ל- 1,500 אוטובוסים, כך שבכל תחנה עוצרים מספר לא מבוטל של קווים, לפעמים חלקם מתוזמן ליציאה באותה שעה.
סבידור הוא אולי מסוף תחבורה ציבורית, אבל את התיעדוף בכל מקום במרחב נתנו לרכבים הפרטיים. אם כבר הגעתם ברגל או ירדתם מאחד האוטובוסים בנמיר, תהיו חייבים להגיע לרכבת או למסוף בהליכה לצד כמה מהכבישים העמוסים בישראל. מדרכות סבירות עם צל הן מצרך נדיר, ברוב המקרים הולכי הרגל מסתפקים בשאריות: 3 מ' מדרכות עמוסות ברהיטי רחוב. כדי להקשות עוד יותר, בצמתים יש פניות חופשיות ימינה כמעט בכל הכיוונים. בנוסף לכל האתגרים ההולכים צריכים לקוות שנהגים ממהרים יתנו להם זכות קדימה ויאפשרו להם לחצות כדי להגיע בזמן לרכבת.
חניון אחוזת החוף במסוף סבידור: כשהתכנון מתעדף 600 נהגים על חשבון 100,000 משתמשי תחבורה ציבורית
לחניון הרכב הפרטי הצפוני מגיעים מדי בוקר כ- 600 מכוניות, עם ממוצע של 1.2 נוסעים בכל מכונית. רוב המכוניות מחנות את הרכב בבוקר ונוסעות משם לקראת הערב, ככה שאין תחלופת מכוניות רבה. החניון הדרומי הוא חניון לטווח קצר, נועד לשמש בעיקר אנשים שתפסו טרמפ לרכבת עם חברים, הורה או מונית. לכל היותר עוברות שם כמה מאות מכוניות נוספות בכל יום. השטח המוקצה עבור מיעוט המשתמשים עומד על 29 דונם.
לעומת זאת, האוטובוסים שמסיעים כמה עשרות אלפי נוסעים מדי יום, נדחקים לשטח מצומצם של 10 דונם בלבד. שטח המסוף קטן יחסית למספר האוטובוסים המגיעים אליו, היציאות עמוסות במכוניות ואת הכניסה חוסמות מוניות. ברציפים עצמם יש לעיתים תורים של אוטובוסים שאמורים לצאת באותה השעה. כל הדברים האלה מצטברים לעיכובים רבים שמרגיש כל מי שמשתמש בקו אוטובוס שיוצא מסבידור, גם אם הוא נמצא במרחק תחנות רבות מכאן. בתמונה הבאה תוכלו לראות את מסוף סבידור עמוס בתחבורה ציבורית ופקק אוטובוסים שמגיע עד נמיר וכל זה בזמן שמספר קטן של מכוניות תופסות את המיקום הכי אטרקטיבי במסוף. התוצאה: מאות נוסעים שמחכים להגיע לתחנת הרכבת רואים אותה אך היא אינה מתקרבת.
עשרות אלפי משתמשי התחבורה הציבורית נדחקים מדי יום לשטח שנועד לשרת בעיקר מכוניות. עד שכבר יש בשטח המסוף מעט עצי צל הם נמצאים במגרש החניה, כדי שלא יהיה חם לכמה רכבים בזמן שעות ארוכות של המתנה לנהגים.ות שישובו.
מסבידור יוצאים אוטובוסים ורכבות לכל רחבי המדינה, ועדיין לא תמצאו שם איזו כיכר או גינה נעימה לזמן ההמתנה.
אם ככה נראה מרכז התחבורה הציבורית הגדול והעמוס בישראל, מה הפלא שגם בערים אחרות מחביאים את התחנות מאחורי עשרות נתיבים ואינסוף מגרשי חניה. הנה דוגמאות מערים אחרות: מחיפה, הרצליה, אוניברסיטת ת"א וראשון לציון. בירוק מסומן המרחב המוקדש לאלפי משתמשי תחבורה ציבורית, באדום השטח המוקצה לרכב פרטי.
מרכזי תחבורה ציבורית אולי מורכבים מחניות אוטובוסים ומסילות ברזל, אבל חשוב לזכור שהם נועדו לשמש אנשים. תחנת רכבת סבידור הוקמה כבר לפני הרה שנים, אז למה גם היום כשלכולם ברורות מה הבעיות, עדיין חלק גדול מהפרויקטים שנועדו להעביר אנשים לתחבורה ציבורית נראים כאילו הם בסך הכל נועדו לא להפריע למכוניות.
תחנת רכבת נבון בירושלים: שינוי גישה הוא דבר אפשרי
לפני 4 שנים נפתחה תחנת הרכבת החדשה בירושלים, מה שמאפשר להגיע מתחנת סבידור למרכז ירושלים תוך 40 דקות נסיעה. כשעולים מתחנת הרכבת לרחוב אפשר להגיע לתחנת הקו האדום של הרכבת הקלה דרך רחבה נעימה וללא מכוניות ומגרשי חניה. כדי להגיע לתחנה המרכזית צריך לעבור מעבר חציה בכביש צר שמשרת רק תחבורה ציבורית.
הכביש שמדרום לתחנת הרכבת הוצר מאד והאוטוסרדה הפכה לרחוב. את מגרשי החניה הרבים שהיו פזורים מסביב הופכים עכשיו לבנייני משרדים, ומאזור שומם עמוס בכבישים הוא יהפוך למרכז עסקים. באמצעות הרכבת הקלה, רכבת ישראל ועשרות קווי אוטובוס יהיה אפשר להגיע לעבודה בנוחות מכל מקום בעיר והסביבה. צריכים לאפשר באזור גם תוספת מגורים, אבל הכיוון הכללי הוא ברור, מרכז תחבורה אמיתי ונוח לנוח למשתמשים.
חזרה לסבידור: מה יקרה אם נצמצם את מספר החניות?
בדיונים על עתיד המסוף יש כאלה שטוענים שאם יבטלו את החניון אנשים יוותרו על התחבורה הציבורית ויעלו עם רכבם על האיילון וכך יתרמו לפקקים. אם בוחנים את המספרים נראה שהחששות לא מוצדקים. 600 רכבים זה מספר בטל בשישים למאות אלפי הרכבים שכר נוסעים היום באיילון, כך שתרומתם לפקקים היא מאד שולית. אם כל החונים יעלו על רכבת הם יתפסו פחות ממחצית מספר המושבים. רוב הנהגים גם ככה מגיעים בשעות שונות לחניון, כך שהם גם לא תורמים הרבה לגידול במספר הנוסעים בתחבורה הציבורית.
אם משתמשי התחבורה הציבורית היו בראש סדר העדיפויות אז במקום חניון ה'הורד וסע' היו בונים כיכר ציבורית עם ספסלים ועצים כמו בתחנות רכבת גדולות בעולם. במקום זה, היום בכניסה לתחנה הנוסעים צריכים לדלג בין מוניות, מכוניות ואופנועים שחונים.
30 דונים שמוקצים היום לחניות פרטיות יכולים להיות מתועלים להרבה דברים, אבל מספיק אם יוכלו להגדיל את המסוף על חשבון חלק מהחניות והשירות באוטובוסים לרחבי העיר ישתפר פלאים. היום במטרופולין יש מחסור חמור בשטחים למסופי אוטובוסים. הגדלת המסוך בסבידור תאפשר להגביר תדירויות של קווים רבים ובכך לשפר את חוויית השירות.
הגדלת סבידור יכולה לעזור מאד בצמצום הבעיות שהתחנה המרכזית בנווה שאנן מייצרת
התחנה המרכזית החדשה יושבת בלב שכונת מגורים, בניגוד לסבידור היא ממש צמודה למרפסות הבתים. בתחנה עוברים כל יום כ- 5,000 אוטובוסים. ברחובות הראשיים שמובילים אל התחנה מקימים עכשיו 2 רכבות קלות, את הקו הסגול על לוינסקי ואת הקו הירוק בשדרות הר ציון. התחנה המרכזית כבר היום צפופה ואין מקום לקווים נוספים. רוב האוטובוסים עדיין לא חשמליים, ועכשיו כשאין רחובות ראשיים הם נאלצים להתפתל ברחובות מקומיים.
אם את מסוף סבידור יגדילו על חשבון כמה חניות, יהיה אפשר להעביר חלק מהקווים שעוצרים בתחנה המרכזית. קווים שיהנו מנגישות גבוהה לתחנת רכבת מרכזית וקו רכבת קלה.
סיכום
מסוף סבידור הוקם בשנות החמישים, כשאת כביש נתיבי איילון עוד אפילו לא חשבו לתכנן. בשנות השבעים הכל השתנה ותחנת הרכבת שהייתה בשולי העיר הוחבאה מאחורי אינספור כבישים ומגרשי חניה. בזמן שתחנות רכבת גדולות בעולם הופכות למרכזי תעסוקה וומגורים עם המון דירות ומשרדים, את תחנת הרכבת שלנו השאירו בשולי העיר. השכונות סביב התחנה בנויות בדלילות, ומרחב ציבורי מזמין לנוסעים בכלל לא קיים. ואת רוב השטח תופסים מגרשי חניה ענקיים, שלא תורמים כלום לניידות אבל הופכים את חווית השימוש בתחבורה ציבורית לאתגר לא נעים.
ב"תכנית חיסכון" בערוץ 12 הכינו כתבה בעקבות השרשור שכתבתי בטוויטר על סבידור. גל חן מראיין את נהגי האוטובוס והנוסעים שעוברים במקום מדי יום. חלקם מספרים על קשיי התמצאות ומרחב לא מזמין, ונהגי האוטובוס מדברים על סיכונים בטיחותיים שהצפיפות במסוף מייצרת.
המלצות
פינוי חלק גדול מהחניון לצורך הגלת המסוף - יאפשר הגברת תדיריות, שידרוג השירות וצמצום הפעילות בתחנה המרכזית.
הוספת יציאה נוספת לרחוב נמיר - יציאה חדשה תאפשר לפצל את העומסים בצומת של רחוב על פרשת דרכים. צומת חדש יאפשר להוסיף מעבר חציה נוסף על דרך נמיר ובכל להגדיל את נגישות הולכי הרגל.
הוספת מסחר - במקומות רבים בעולם מסביב לתחנות רכבת מקימים שווקים ניידים או מייצרים תוכן מקומי כדי שהתחנה לא תעמוד בשיממון עד שיגיעו יזמים לפתח את השטח. למרחב כזה יש אפשרות להפוך את ההמתנה וההגעה למקום לחווייתיים ונעימים, וגם תתרום לצמיחת עסקים מקומיים.
משאיות ניידות למכירת מזון - בתל אביב אוסרים על מכירת מזון מכלים ניידים. בהרבה ערים עם תחבורה ציבורית מפותחת יש משאיות אוכל שמוכרות מזון מהיר. כשאנשים הולכים לתחנות התחבורה הציבורית נוח להם לקנות אוכל או קפה בזמן ההליכה, ובלי הצורך לשלם על ארוחה במסעדה. 'חיות כיס' הקליטו פרק שלם בנושא. בשורה התחתונה בהחלטה אחת מועצת העיר יכולה לאפשר רוכלות בחוק עזק עירוני, כדי לאפשר התפתחות מקומות ידידותיים למשתמשי התח"צ הרבים.
שילוט הכוונה - היום לנוסעים קשה מאד להתמצא במרחב ולהבין לאן הם צריכים ללכת. בין תחנת הרכבת למסוף יש אתר עבודות שצפוי להישאר שם עד לפתיחת הקו הסגול. לאחר מכן יתחילו כנראה עבודות להקמת קו המטרו כך שחייבים לחשוב על הולכי הרגל בזמן הקמת התשתיות. במסוף עוברת אוכלוסיה מגוונת ולכן השילוט צריך להיות במספר שפות. תיירים רבים מגיעים ברכבת משדה התעופה והולכים לאיבוד כשמנסים להבין איך הם ממשיכים מכאן.
קידום תב"עות לבניה אינטנסיבית מסביב למסוף ותחנת הרכבת - במקום יש תכנית מתארית שמגדירה את המרחב כאזור תעסוקה ומגורים בבנייה עירונית. התכניות המפורטות לא מתקדמות כבר שנים רבות. בקצב בו מתקדמים דברים נראה שקו המטרו המתוכנן במקום יקום לפני שמגרש החניה יפונה.
